Horeb 183

ג) ע״י השגת ״מנוחה פנימית״ בימי השבת ״ושמחה״ בימי מועד וחג. — יום השבת יביא לך מנוחת הנפש כזאת, אשר על פיה תוכל להשקיף ולהתבונן על כל חייך, על כל המוצאות והקורות אותך חליפות ענג ונגע, אסון וששון — כי כל אלה יסוד תעודתך המה, מנוחה שלמה, אשר בעת היא תשלוט בך יפול הקיר והחיץ המבדיל בין המר והמתוק, ומנוחתך מנוחה נעלה מעל כל דאגה, עצב ותוגה, היא הנותנת לך הרחבת הלב, אשר בה יחזק האדם לפתור לו את שאלת תעודתו, בעוד בה יראה את ה׳ ממעל לו.— ושמחה — שמחת החג — השמחה הנאמנה והטהורה, הלא היא: לחדות בשמחה את פני ה׳ ולרכוש לך צהלת הרוח, שהיא תרחיב את הדעת ותכשיר את הלב, להקיף ולכלול בקרבו כל רעיון נעלה, גם לבטל מקרבו כל רגש איש פרטי, רק רגשות הלבב כלמו כאחד עליהם להתאחד עם רגש האומה הישראלית הכללית, להיות תמים יחד, רגש נדיבות לבב כזה, אשר בו כלתה וגם נכספה הנפש להרחיב את חוג השמחה וצהלה, ולהכניס בו גם את זולתו, לשמח את לבות הגר, היתום והאלמנה, ולהאציל מרוח שמחתו על העניים והמדוכאים, להיות גם המה שמחים וטובי לב (תקכ״ט) וגם המה ישתתפו עמך בשמחה הלאומית של החג, לכן לא יערכו שמחה פרטית בשמחה הכללית — שמחת הלאום — ולא יעשו שמחת נשואין בימי מועד וחג (תקמ״ו).