אל ברכת הבדלה על הכוס ילוו עוד ״בשמים״ (להריח) ״ונר״ (להאיר).
בשמים — הנאת החוש שהיא היותר קרובה אל ההנאה רוחנית, גם תפעל לרוב על הרוח להקיצו מתרדמתו ולעוררו מהתעלפותו, הלא היא: ״הריח״, לכן נוספו אל ברכת ההבדלה גם ״בשמים״ בעד השבת, לעורר אותך בעת אשר השבת ועמו הכח, הקדושה והפעולה הרוחנית עד מהרה יעופו ויחלופו, כי לא תסיח דעתך, ולא תתרפה, רק תחזיק במעוז הכח הרוחני אשר קבלת ביום השבת, לבל יחלש ולבל ישפל ע״י החיים הפועלים בימי החול (רצ״ז).
בשמים, אשר תשמישם לדבר בלתי הגון לא ילקחו לברכת ההבדלה (שם).
נר — היסוד אשר יוציאהו האדם מקרב הנמצאים ואשר באמצעותו יראה כחו וגבורתו על הנבראים, בתחבולותיו יהפוך על ידו הלילה ליום, והנותן ערובה והודעה גלויה לממשלת האדם בתבל, הלא הוא: ״האש״, לכן ברגע ההוא, אשר תצעד עוד הפעם אל מלאכת ימי השבוע, אל הרשת המעשה, אל כבוש התבל, לשנות את הנמצאים ולתקנם לפי חפצך, עליך להוכיח ולהראות בעליל, כפי אשר הורה אותך יום השבת: כי הנך פועל רק ברשות ובתור בא כחו של ה׳, באמצעות הכחות הנתונים לך מאתו לפעול ולעשות כרצון ה׳, לכן תביע אמר ע״י יסוד ״האש״, אשר המצאת לך בתחבולותיך ואשר הוא הוא עוזר ותומך בידך לכבישת התבל וליסד ממשלתך עליה: כי ה׳ הוא, אשר חנן בתבל את היסוד הזה, וידעת איך להתנהג עם הממשלה הנתונה לך מה׳ על התבל, רק כפי רצונו, והנך חפץ לקבל עליך ע״י הברכה רבת הגיון של ״בורא מאורי האש״ באהבה נאמנה למלאות את תעודתך, כפי אשר יורה אותך יום השבת.
הברכה הזאת, אשר היא מוסבה ביחוד אל הצד האחד של האש, אל פנת יקרת מעלתה להביא ברכה בתבל, אל ״המאור״ שבה, ״הלהבה״, אשר תגיד, אור ותגרש את החשכה, עליך לאמר על ״האבוקה״ — כל נר כפול היא אבוקה, הנר דרוש להיות דלוק ומאיר בעת תברך עליו, כי מבלי ״הנאה״ אין ״ברכה״, לכן עליך לסגור את כף היד ואת אחורה תפנה מול שלהבת הנר ותפתחנה עוד הפעם, להבחין ולהבדיל בין הצפרנים ובין הבשר, למען תראה בתחלה את הצל ואת האור ולהשתמש בו מאז להבדלת הנמצאים והכרתם, להתבונן על השלילה, על המציאות ועל תשמיש האור — אין מברכים על הנר, אשר השתמשו בו למלאכה אסורה ביום השבת. — אם לא ברכת על ״בשמים ונר״ בעת ברכת הבדלה, תוכל לברך בעת, אשר תשיג בשמים, ובעת אשר תראה בפעם הראשונה אחר השבת ״להבה״ מפיצה אור (רצ״ה). ולכן כן הוא סדר ההבדלה: א) יין. ב) בשמים. ג) נר. ד) הבדלה. ולפניה תקרא את הכתוב הדר, אשר יפיח בך תקוה טובה ובטחון, לחיים לפני ה׳ ״הנה אל ישועתי״ (רצ״ו).