כי אמנם ככה היה כאופן הראשון, כי אמנם בני ישראל, ניניו, נכדיו וצאצאיו עד סוף כל הדורות יחובבו וילבבו תמיד מחדש, יוקירו יעריצו ויקדישו את נפלאות ה׳ האותות והמופתים, אשר עשה לעמו בהוציאו אותם מארץ מצרים — מבלי לחשוב תועה חלילה, לדמות, כי רוח חדש עבר על אבותיך, אשר מאות בשנים עבדו בפרך, להתקומם חלוצי צבא נגד מעניהם ולוחציהם וללחום עמהם מלחמת אנשים, גם צלחה להם להתגבר עליהם במלחמה וימציאו לעצמם את החופש והדרור בגבורת ימינם ונצחונם ביד רמה על אדוניהם העריצים — רק ידעת היום והשבות אל לבבך, כי בדבר ה׳ לבדו נגדעו בריחי מצרים, והנכנעים והנחלשים ע״י שפלות העבדות, אשר אבדו בה את כחם ואינם וכמעט לא נותרה בהם כל נשמה מקוצר רוח ומעבדה קשה, בדבר ה׳ שבו לתחיה במעשה נסים ונפלאות קבלו את החופש והדרור, בדבר ה׳ נגאלו, וינטלם וינשאם ויתן להם תורת חיים וארץ חמדה, ובזה הראם לדעת, כי חלק ה׳ עמו, ולא לבד כי לה׳ הוא ככל האנשים במציאות האדם, כי גם קדש ישראל לה׳ במציאות עם, אשר בריאה ברא ה׳ אותו להיות אפשר להתקים ככל התפתחות העתים והזמנים — לכן התורה אומרת: ״זכור את היום אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחוזק יד הוציא ה׳ — ולא אתה — ״אתכם מזה״, ה׳ הוציאך בגלוי שכינתו והשגחתו הפרטית מבית עבדים, לכן עליך להוכיח כל זאת בעדך ובעד אחרים, בעדות ה׳ נאמנה בחג יום צאתך מארץ מצרים, ע׳י אות נאמן: כי לא תאכל בו כל חמץ, כי לא יראה ולא ימצא כל שאור בכל גבולך״, וכי עוד לפני החג עשית ההכנה, לקיים את המצוה הזאת לבער ולבטל כל חמץ וכל שאור מביתך ומכל אשר לך.