Horeb 200

בכל שנה ושנה כאשר תופיע תקופת העת ועדות בישראל ע״ד יציאת מצרים, גאולתו והצלתו, כל בני ישראל לא יאכלו ולא יטעמו ״חמץ״, ובביתם ובגבולם כל חמץ וכל שאור לא יראה ולא ימצא, אף יבערו אותה בעצם ידם משעת תחלת הגאולה ביום הארבעה עשר בצהרים עד סוף יום האחרון של פסח, אשר בו היתה ״השלמת הגאולה״ אצל הים סוף, זכרון ואות היא לדור ולדורי דורות: כי אבותינו לא עשו מאומה בדבר הצלתם וחופשם, כי חלילה לנו לחזות בכל הקורות האלה שום מה ממעשה בני אדם, רק כל עצם הגאולה והתשועה ועמה כל מעלת תעודת ישראל שלנו, כל אלה מיד ה׳ לנו מתנת ה׳ היא לעם סגולתו. — לכן מי מבני או בנות ישראל האוכל חמץ בימי ״חג המצות״, הוא יביע אמר בזה: כי הוא כופר בעיקר, אשר עליו אדני כל תקומת עמו ומעוז צור ישועתו הטבעו, כופר הוא, כי עם ישראל גם בנוגע ללאומתו הנהו בריאה ברא אותו ה׳ לכבודו, כי ישראל הוא קנין ה׳, וכי עליו להיות בנפש חפצה ״עבד ה׳״ — לכן האוכל חמץ בפסח נפשו נכרתה מקהל עדת ישראל.