זמן אסור אכילת חמץ יארך שמונת ימי חג המצות, וחובת אכילת מצה לשם מצוה מוגבלה רק עבור שני לילות חג המצות הראשונים (תמ״ה). באכילת מצה משעור גדל כזית מלאת את חובת מצה לשם מצוה (שם). המצה, אשר עליך למלאות בה את חובתך, דרושה להיות ממיני תבואות כאלה, אשר אם הוכשרו לידי חמוץ אסורים המה לך מפני ״החמץ״, ואשר רק ע״י מפעלך והשגחתך הפרעת אותם מחמוץ ושמרת אותם להיות לחמך מהם ״מצה״, הוא המה: חטים, שעורים, כוסמין (דינקעל), שבולת שועל (האפער), ושיפון (ראגגען); אך לפי הרגיל יקחו ויאפו מצות מחטים, והחטים דרושים להיות שמורים לתכלית מצה, אם באפשרי עוד מתחלת עת הקציר (מצה שמורה) ולמצער מעת הטחינה (תמ״ג), גם לא מסובין אשר נפרדו מהקמח (תמ״ד). לישת המצה וכל שאר הדברים הנחוצים להכנתה דרושים להיות ולהעשות ע״י ישראל, אשר ידע להכין אותה לתכלית מצה, לכן לא יעשו ויכינו מצות ע״י אינם יהודים, ע״י קטנים ומשוללי הדעת, או חרשים ואלמים (חרש, שוטה וקטן) (ת״ס). המצות נעשות מקמח ומים, ובעת אכילה לשם חובה להיות זהיר לבלי להסיר ולהפיג ממנה את טעם מצה, לכן עליה להיות בלתי מבושלה, ורק בעד חולים לעת הצורך נוכל לרכך במים פושרין (תס״א), ולמען יאכלו את ״המצה״ בליל פסח הראשון לשם מצותה בתאוה ולא על השובע, לכן אסרו חז״ל לאכול מצה כל יום הארבעה עשר, רק מצה מבושלה או כתותה יוכלו לאכול בחצי הראשון של יום הי״ד, ואחר חצי היום נוכל להשקיט את הרעבון רק בתבשילים אחרים. קטנים אשר לא ידעו עוד רעיון החג יוכלו לאכול מצה בערב פסח (תע״א). גדל כזית הוא פחות מעט מחצי ביצה (תפ״ו). המצה תאכל לפני חצי הלילה אשר לפי ״הסיג״ מוגבל הוא בו גם הזמן של אכילת קרבן פסח (תע״ז). ע״ד הכנת המצות והרחקת החמוץ וכל הנוגע לעשית המצות ראה בא״ח תנ״ד, תס״ז, תע״א, תע״ז, תפ״ב, תפ״ה, תפ״ו — אחרי אכילת ״אפיקומן״ לא יאכלו מאומה (תע״ח). אחרי אכילת המצה תבוא בעדנו ״אכילת מרור״ כאשר נצטוו אבותינו לאכול הפסח ״על מצות ומרורים״ על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים (תע״ג).