ח: הגדה.
ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם: והיה כי תבאו אל הארץ׳ אשר יתן ה׳ לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת: והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם: ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שמות י״ב כ״ד).
זכור את היום הזה, אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד הוציא ה׳ אתכם מזה ולא יאכל חמץ וגו׳: מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים (שמות י״ג ג׳).
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים, אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם: ואמרת לבנך: עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה: ויתן ה׳ אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו: ואותנו הוציא משם, למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ, אשר נשבע לאבתינו: ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה: וצדקה תהיה לנו, כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה׳ אלהינו כאשר צונו (דברים ו׳ כ׳).
לא רק בציורי המצות ואותיתיהם אותות בלבד, כמו ״חמץ ומצה״ יצאת ידי חובתך להוכיח, מה עצמו ורמו מעשי הגאולה של יציאת מצרים ולחוות דעה על דבר פרשת גדולתם, לקבוע אותם בלבך ולהיות יסוד מוסד לחייך בתור איש ישראל, כי גם בדבורך ומוצא שפתיך תשמור, לחדש בכל שנה ושנה בבוא חג המצות, לספר באמר ובדברים כל הכתוב לחיי האומה הישראלית ביציאת מצרים, זכרון הוא לגלוי שכינת כבוד ה׳ ובנין הלאום, לדבר בם ולספר, את אשר עולל ה׳ במצרים ומה פעל אל לעמו, ולשנן לבניך, לבני ביתך ומשפחתך וביחוד לבניך הקטנים את מעשה ה׳ ביציאת מצרים ליסוד מוסד להכרת ה׳ ומעשיו וחסדיו ורוממות גדולתו, וכי מי כעם ישראל, אשר לו אלהים קרובים אליו.