אכילת קרבן פסח בזמן שבית המקדש היה קים, ואכילת מצה הנשארת לנו עתה בחוג ביתנו, המה המרכז שעליו יסוב תכן פרשת גדולת החג ועמו ״ההגדה״. — לכן נחל בקדוש ובמאמר ״כהא לחמא עניא״, אמרי אמת בחין ערך מעלת ״המצה״; אחרי כן נספר מעלת החג, בהיותו חג הגאולה והתמורה (עבדים היינו), וברעיון ״המצה״, להיות לתעודה בעד כל אחד מבני ישראל, נינו ונכדו לדור ולדורות — ולחובה, לקיים ולקבל ולתת לחיים תוצאות ״זכר מעשי ה׳״ ומעלת החג באמר ודברים (אפילו) — יציאת מצרים: יסוד החיים הפועלים (הימים) משגב לעתות בצרה (לילות) גם בעד השלמות של לעתיד לבוא (ימות המשיח) — את אשר נחל ביציאת מצרים, הלא הוא להשפיע ולהאציל מרוחנו — רוח איש ישראל — על בני הנעורים, את זאת נשלים ע״י ״החנוך״ לנטוע בקרב בנינו את האמתיות הרמות ולחבב אותן בלבם (ברוך המקום), ולפי כל התכונות של הבנים ומעלות רוחם השונות (ארבעת בנים) א) תבונה, אשר כבר יש בה יסוד מוסד מיראת ה׳ (ה׳ אלקינו) הכרת תעודת החיים, אשר רק דבר ה׳ יוכל לבאר ולגלות את מצפוניה (עדות וכו׳), ואשר נתנה היא לנו להנחילה מאב לבן (אתכם), ורק דרושה ידיעה מעולה והבנת החוק דבר אל נכון (ואף אתה אמור לו) = חכם;
ב) תכונה אחרת, אשר כל היסוד והעיקר חסר ממנה, אם בעל התכונה כופר בעיקר, לא יאבה לדעת צורך תעודת החיים ומלואה (מה־לכם), ובבן כזה השפעת רוח ישראל הוא דבר שאי אפשר, לכן גם ההוראה ולמוד התורה ללא־הועיל = רשע;
ג) אבל תמיד עלינו לשים לב לבלי להנחיל את חוק התורה והמצוה להיות ״מצות אנשים מלומדה״ בלבד, רק בבן כזה, אשר התעורר בקרבו שאלת הדת ורצונו להכיר ולדעת (מה זאת?) עליך להשלים חפצו ורצונו = תם;
ד) ובבן כזה אשר חפץ כזה נרדם בקרבו, עליך לעורר ולהקיץ אותו מתרדמת רפיונו = שאינו יודע לשאול. — למען־דעת, כי לא לבד חופש הגוף, כי גם וביחוד התרוממות הרוח, להוציאו מיון מצולת תעתועיו, היא פנת יקרת מצרים ותעודתה, בגלל התעודה הזאת כל עצם דבר הבחירה של עם הסגולה, לזאת כל ״החנוך״ ע״י הצרות, אשר סבלו אבותינו עד היותם לראשי האומה ומשפחת יעקב עד אשר הוכשרה להיות עם (מתחלה, ארמי, וירד, וירעו, ונצעק, ויוציאנו), עד אשר באחרונה באה שעת הכשר, אשר בה ה׳, האל היחיד ומיוחד, בורא שמים וארץ וכל צבאם וכל הכחות בשמים ובארץ, בבריאה ובהתפתחות האדם, הואיל להופיע ולהגלות ולעשות מעשה בראשית בבריאת האומה ע״י אותות ומופתים גדולים ונוראים (ועברתי, ביד חזקה, חמשים ומאתים מכות) — ולכן עם ישראל, עם הנבחר מכלם ויותר מכלם קרוא ומחויב הנהו להיות נושא רצון ה׳, להיות לו לעבד, יען וביען, כי כל הנעשה אתו מעשי ה׳ המה לתועלתו ולתעודתו (כמה מעלות), ומפני זה העבודה הזאת לא תוכל להיות עבודה היצוגית לבדה; וכמו באכילת קרבן פסח, כן באכילת מצה ומרור, עוד לא תוכל לצאת ידי חובתך במלואה, אם לא תלבב ולא תחבב את כל זאת בדבור ומוצא שפתיך, להודיע פשר דבר האמתיות ברוח נכון בקרבך על ידי הציורים והמושגים הפנימיים אשר יאצרו בקרבם (רבן גמליאל, פסח, מצה, מרור) באכילה: התקשרות עצמותך אל תכן הענין, אשר יביעו לנו כל אלה (בכל דור ודור); לכן מטעם התעודה הרמה הזאת החובה והמצוה עלינו להלל־יה ולזמר משכיל את גדולתו וממשלתו ע״י מעשיו הנגלים אלינו בהמון נפלאותיו ובהתפעלות הנפש, עלינו לשיר את השירים הדגולים והנעלים התחלות והתשבחות, ״הללויה״! (הלל, הודו, נשמת, ישתבח), גם הפיוטים הקבועים לסדר היום לאמרם בליל שמורים זה.