אבל לא רק אתה לבדך במנת גורל עצמותך ובתור איש פרטי לבד תלך לשבת בסכה, לרכוש לך ״אמונה״ בעד חייך הפרטיים — כי גם בתור בן ישראל ונאמן בברית מנת גורל עמך, עליך לבוא בסכה לקנות לך על ידה אמונה שלמה. — אמנם עם ישראל, כאשר חי עוד על אדמת ה׳ ומאושר היה בקשר הלאומי, להיות גוי אחד על אחוזת נחלתו לו ברעיון הסכה הלך אז לקיים את המצוה הזאת בחג האסיף, כי עתה לא היו מספר עריו מספר אלהיו! כי אז לא השמיע הנביא את קולו! ״עוד הפעם במדבר״!— אבל אתה עתה שה פזורה ישראל, גוי ממושך ומורט, מפוזר ומפרד עוד הפעם במדבר גלותך, בוא נא אל הסכה וזכר נא גם הכר לדעת, כי ה׳, אשר החזיק את אבותיך במסעם הראשון במדבר וציה. — ה׳ עמך ומחזיק בידך גם עתה ובכל עת תמיד במדבר תלאובות, במסע גלותך — שור נא לפנים וראה בשנות מאות, אשר בהן עמך, עם ישראל, ראה רעה רבה, מנוד ראש היה בלאומים, לעג השאננים ובוז לגאיונים, עולמו חשך בעדו ממעוף צוקה וליל עפתה — האם לא הלך עמו ״עמוד הענן״, עמוד ההשגחה העליונה, ככרוב הסוכך, להיות לו למחסה עז, להצילו מכל רעה, גם לא נתן למוט רגלו — האם לא נסע עמו אז ״עמוד האש״, להאיר לו את הדרך המלאה חתחתים לבל יצרו צעדיו ולבל יכשל בלכתו בעברי פי פחת?!!. האם לא ה׳,אלהי ישראל, היה צלו על יד ימינו, עזרו ומגנו,נצורו ומפלטו של העם הקטן והדל, העשוק והרצוץ כל הימים, עם רפה כח ואין אונים וחסר כל ממעשה אנוש ותחבולותיו, לכלכל את חיי נצח־ישראל, אם לא ה׳ הוא זה, אשר החזיק את קיומו במדבר גלותו הנורא לבל יתם לגוע? — ואם כן עתה, כאשר הגיע התור, אשר יאבה ה׳ לנסותך, לדעת, אם אתה ישראל, אשר אמנם בעתות הצרות והרדיפות נשארת באמנה לה׳ אלהיך, אם ככה תוכל לעמוד גם בנסיון — להיות אמונת עתיך חוסן גם בימי אשר כבוד וגדולה — עת החל ה׳ לשפוך רוח נדיבה, חנינה וחמלה בלב עמי תבל ונסיכי ארץ — עד כי החלו מעט להתיר אגדות מוטה ולהסיר מעט מעט את הכבלים, אשר המה בעצמם שמו מועקה במתני אנשים נקיים, על לא חמס בכפם — המה בעצמם החלו לרפא את השברים ולחבוש את הפצעים, אשר המה בידם הכאיבו להם, כאשר התעום רעיון רוח ודמיו כוזב — ואם יוסיפו לתקן את אשר העוו, והנה אתה ישראל! אם דורך דור נולד, אם בניך וצאצאי מעיך יביטו יראו בחסד לאומים, כאלו הוא זה הצלת ישראל, כאלו פריקת העול הכבד נחשבה לגאולה שלמה, כי למען השיג את החופש והדרור ומשפט אדם, להיות לאל ידם מבל מפריע לכונן את בנין עולמם ע״י מעשה אנוש ותחבולותיו, ידמו, כי להם הצדקה להקריב גם את עצמותם, בחשבם כי זאת המנוחה וזאת המטרה לכל תעודת ישראל — כאלו עם ישראל, אשר נלקח מקרב גוים ולאומים רבים, להיות הליכות עולם לו בדרכו הנפלאה בתולדות בני אדם, לו לבדו, יוכל גם הוא בעת שישלוט רוח הזמן על האדם, לכבד את ״הקנין והרכוש״, לסכן בעבור זה את נפשו עוד הפעם, למען יכחד מן הארץ ובעמים יתבולל, עד כי לא ישאר זכר למו; חלילה לך מרשע־כסל כזה; חדל לך ממחשבות פגולים כאלה, בא נא אל הסכה, אתה נער ישראל, בן עם עולם! לך לך מנגד לתעתועי זמנך אלה, הסירה מלבך את הדמיון הכוזב, לחשוב, כאלו גם ישראל יוכל לבנות את אשרו ובנין חייו ע״י מעשה אנוש ותחבולותיו, להיות לו לאלהים חיים — הדבק בה בכל לבבך ובכל נפשך, שמור מצותיו וחיה, ותפקחנה עיניך לראות נכחה, כי בשפל גג סכתך גבוה ונשא אתה מאד, כי ה׳, הוא, אשר ישאך גם בנסיון כזה כעל כנפי נשרים, להתרומם ממעל לשפלות הרוח והזמן, גם תוכל לעמוד בו, ורגליך לא תמעדנה בדרך החיים.