ב) חובת הישיבה — יסוד מוסד לה גם כן התמידות. הסכה יעודה למשך ימי החג לא רק להתמהמה שמה במקרה רק עליך לחשוב במשך שבתך בה בכל שנה, כי היא בית זבול לך, מכון לשבתך דירה קבועה, לכן כל עסקיך הנהוגים והרגילים ולא לבד המקריים תעשה בה: אכילה, שתיה, שנה, שיחה ולמוד אם באפשרי (בעד תפלה עליך לבחור את המקום המסוגל ביותר להשתפכות הנפש), והוכיח לדעת בזה, כי שבתך בסכה היא בנפש חפצה ובשמחה, יען כי לא זאת היא מעלת הבטחון הגבוה לבד ״לבלי התיאש״ רק מדרגת הבטחון הגבוה מעל גבוה הלא היא, כי הבטחון הזה יביא בלבך שמחה וצהלה וחדות הנפש, אשר גם צרות החיים לא יעוממו ולא יחלישו אותן. הבטחון אשר ישא ויסבול את החיים עם כל מתנותיהם, בעתים לרעה ועתים לטובה, לכן עליך לפאר וליפות את הסכה בכל דבר, אשר תפאר ותיפה בו את חדר משכיתך, למען דעת ולמען תזכור בכל עת שבתך בה את מובן הסכה וערכה הנאמן עליה, לחזק ולאמץ את בטחונך בה׳, למען תסיר ממך כל רעיון שוא ותפל, אשר יחלל את כבוד איש המעלה, תראה בזה, כי תבטל מלבך מחשבת פגול ודמיון כוזב מאלהיות ״הקנין והרכוש״, לבל יחללו את יפעת קדושתו. בישיבת הסכה עליך להראות בעליל, כי לבך טוב עליך, והנך שבע רצון מכל התבל כלה, כי שמח ועלז הנך על ה׳ ועל עצמותך, על הליכות עולמך וחייך, אז הנך עולה אל מרום הפסגה של התרוממות הנפש, להיות מלא רוח הרעיון היחידי ״ה׳ ותעודתך״ — את כל זאת תחוש בנפשך ותקנה לך את השלמות הדרושה, אם תקיים את הסכה כהלכתה ולא רק בתור מצות אנשים מלמדה, כי תגיע אז עד התכלית הנעלה, אשר פי ה׳ יקבנה: למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים — אני ה׳ — בכל עת ובכל זמן ה׳ אלהיכם!!.
הנאה מקרית (אכילת עראי) הלא הוא כביצה פת או תבשיל מחמשת מיני דגן, פרות, יין ומים, אם לא קבע עליהם להיות כסעודה, מותר לאכול מחוץ לסכה. פת משעור יותר מכביצה או משקים ותבשיל מחמשת המינים, אם קבע עליהם לסעודה, מחויב לאכול בסכה, והחרד לדבר ה׳ ומבין לאשורו את רעיון הסכה לא יהנה אף משתית מים חוץ לסכה (תרל״ט). חולים או גם מצטערים, אשר ישיבת הסכה קשה להם, או קרו במשך החג מקרים כאלה, אשר יסבבו אי־אפשרית להתמהמה בסכה, מלבד אכילת כזית בלילות הראשונים, פטורים המה ממצות ישיבת הסכה, וסכה כזאת הנעשה בידיעה מראש, כי הישיבה בה תהיה קשה שמה, ואף אם למלאות בה אחת מחובות הסבה, הסכה פסולה (תר״מ). אם ירדו גשמים מרובים או אם הקור גדול מאד או מעצורים אי־נעימים אחרים קרו בסכה, אשר לוא קרה כאלה בביתך, כי אז גם את חדרך עזבת, אז חדלה ובטלה ממך מצות הישיבה בסכה, ואם מפני המפריעים האלה הפסקת בסעודתך ויצאת לאכול בבית, תוכל להשלים בבית את כל הסעודה, אם גם בין כה חדלו המניעות בתוך הסכה; וזאת היא הסבה אשר במקומות הקרים שלנו השנה חוץ לסכה נהגו להתיר — והנה כמו חמץ בפסח, שהוא אסור כל שמונת ימי חג המצות, אבל מצות אכילת מצה וחיובה היא רק בעד שני הלילות הראשונים, כמו כן ״ההנאה״ חוץ לסכה אסורה כל שמונת ימי חג הסכות, אבל חובת האכילה וההנאה לשם מצוה בסכה הוא רק בעד שני הלילות הראשונים, אשר אז, אם גם ירדו גשמים מרובים, עלינו לאכול בסכה למצער כזית פת ולקדש שמה, להנהיג ולקבל בביתך את קדושת היום (תרל״ט). צער אשר לא יסובב על ידי ישיבת הסכה, או אם לא יתוסף על ידה, לא יפטור את חובת הסכה — כל אחד מחויב לשבת בסכה בעת ובזמן, אשר מבלעדי הסכה היה יושב בביתו במשך העת ההוא, אבל עוברי אורח, עוזבי׳ הבית, אלה, אשר יסעו ביום פטורים מן הסכה ביום, והנוסעים בלילה פטורים מן הסכה בלילה ומחויבים לקיים מצות סכה במקום, אשר שמה יבואו לנוח מדרכם, אם יוכלו למצוא שמה סכה לשבת בה (תר״מ). האוכל והתמהמה בסכה בעת אשר מפני המפריעים הנזכרים פטור הנהו מהיום מצות הסכה, לא לבד, כי לא יעשה ולא יקיים בזה שום מצוה, כי גם נחשב עוד לעם הארץ ומעשהו אולת וחסרון דעת, בעוד הסבות המפריעות, אשר תחפשנה אותו מישיבת סכה פוטרות אותנו בעבור זאת, בעבור כי על ידן יבטל כל מושג המצוה, וגם הסכה ככל המצות ערכן עליהן, יען כי כזה וכזה צוה ה׳ לקיים את המצוה כהלכתה (תרל״ט).