אם חובת הסכה בחג הסכות עליה לפעול עלינו, כי נחפש עצמנו מהכבלים אשר רתקנו במו אל ״הקנין והרכוש״ לבל נחשוב תועה, כי המה יסוד החיים ומעוז התקוה, אם היא תאלף דעה, לקנות לנו, בעת נשלוט על קנין ורכוש ״ענוה״ ובחסרון קנין, רכוש והון ״בטחון״, הנה ע״י חובת הלולב (יען כי הלולב גבוה מיתר המינים לכן נקראו הד׳ מינים על שמו) להביא לנו מתנה עוד גבוה ונשאה מאלה, הלא היא ״שמחה״ — שמחה לפני ה׳, על כל הקנינים, אשר חנן אותנו במו.
הסכה תבטל מאתנו את חשיבות הקנין, והלולב יאגדנו עוד הפעם ויקשרנו אל הקנין והרכוש. הסכה תשמרנו מהפרזת החשיבות שלהם, והלולב יורה אותנו להוקיר את חשיבות הקנין וערכו הנאמן עליו. — הסכה תלמדנו להתרומם אל ה׳ ממעל להקנין — והלולב, אם נפשנו יודעת מאד: מה אנו ומה חיינו, כי אז נוכל להעלות ולרומם גם את הקנין במעלתו לפני ה׳. הסכה לא תניח אותנו להשפיל כבודנו עד לעפר, והלולב, לבלי נסתלק ונמשוך ידינו עד למאד מהחיים הארציים. — הסכה תגן בעדנו, לבלי יחלל הקנין את עצמנו וקיומנו, והלולב יורה אותנו, איך לקדש את הקנין, להיות גם הוא קדש לה׳. הסכה תאלף אותנו בינה, כי הקנין איננו תכלית חיינו, והלולב — כי נחזיק במעוז הקנין בתור אמצעי אל החיים, לחיות לפני ה׳ — הוא יתן שמחה בלבנו, שמחת החיים לפני ה׳, ע״י החיים בפני ה׳. — כי אם נשיג ונבין ככה את המושג והרעיון היוצא לנו מכל אלה, הכל שווה, אם מחונן הנך ברב או במעט מקניני התבל והרכוש, בעוד החשיבות של כל הדברים תערך עפ״י המלואים בנוגע אל תעודת החיים בלבד — אז נפתח לנו מקור ישע של ״עבודת ה׳״ הגבוהה והנשאה ומאד נעלה, הלא הוא ״השמחה לפני ה׳״ — השמחה על הקנינים הרבים או המעטים הנתנים לך, בחשבך אותם בשמחה לאמצעי, אשר יתנו לך היכולת למלאות על ידם רצון ה׳, שמחה מאד נעלה, לחיות לפני ה׳, לפני ה׳ אלהיך, שמחה שהיא נצחת, כמו החיים וה׳ מקור החיים! —