ביחס אל הארבעה מינים האלה ואל מושג הרעיון שלהם, עלינו לשים לב ביחוד על אלה: א) הסימנים אשר על ידם המינים האלה, כפי התורה והמצוה, נכרים היטב. ב) כי המינים האלה בתור דוגמאות למתנות ה׳ בצמחי האדמה יהיו חפשים מכל מגרעת וחסרון. ג) למלאות בהם את המצוה הזאת בכבוד והדר, לשם ״עדות״ ולהוקיר אותה כפי יכלתך.
א) לולב — עלי הלולב בל יהיו פרודות אחד מהשני. הלולב פסול: אם רוב העלים תלוים למטה, אם מפני קשיותם כעץ בלתי נאגדים עוד אל השדרה, אם נפרצו ונעקרו למטה מן השדרה, אם נחלקה התיומת, היו עליו אחד אחד מתחלת בריאותו של השדרה, או רק טפח אחד, אם לא היה תיומת או שכל עליו כפולים מצדו האחד וצד השני ערום, אם לא היה העלים זה על גב זה, רק זה תחת זה, אם ראשו של זה איננו מגיע לצד עיקרו של זה, אם בכלו רק שני עלים ואם גם יכסו את כל השדרה, אם יבשו רוב עליו, או שדרתו, אם נקטמו (אבגעקניקקט) רוב העלים העליונים ואם גם העלה העליון. נסדק הלולב, אם נתרחקו שני סדקיו עד שיראו כשנים, אם יש להלולב כמין קוצים בשדרתו, אם נצמת ונכוץ (איינגעשרומפפט) או שהוא עקום לפניו, וכן אם נעקם לאחד מן הצדדים חוץ מאחוריו, אם כפוף בראשו, כל אלה פוסלים את הלולב, ושאר הדינים הנוגעים לו ראה תמ״ה.
ב) הדס — ההדס פסול: אם נקטם (צערקניקקט) ראשו, באופן אם נוכל להשיג אתרוג אחר, נשרו עליו ואם לא נשארו שלשה עלים בקן אחד, אם ענביו האדומים או השחורים היו מרובים מעליו (ירוקים בלתי פוסלים) אם לא מיעטם, אם יבשו העלים עד כי נפרכים (בראקקעלן) המה, אם אינם עוד ירוקים רק לבנים, ואם לא נשאר מראש כל בד קן אחד ובו ג׳ עלים לחים, כל אלה פסולים בכל ימי שבעת החג. ההדס צריך להיות אם באפשרי הדס משולש, היינו, כי יצאו מכל קן וקן ג׳ עלים בשורה אחת בשוה. שלא יהיה האחד גבוה ואחד נמוך, ולמצער יהיה כזה רוב הענף, אך אם אין באפשרי יוכלו לקחת הדס משני עלים זה ע״ג זה (תרמ״ו).
ג) ערבה — סימן ערבי נחל הוא מין ידוע אשר עלה שלו משוך, פיו חלוק וקנה שלו אדום, אם נמצא הסימן הזה הוא ערבי־נחל, ואם גם לא יעמדו אצל הנהר. ערבה שיבשו או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה פסולה. — (תרמ״ז).
ד) אתרוג — אתרוג היבש פסול, ושעור היובש כשאינו מוציא שום לחות, אשר נוכל לבדוק על ידי מחט ובו חוט, ואם יש בו לחה יראה בחוט. אתרוג שנקב נקב מפולש כל שהוא מצד זה לצד זה או שנקב רק עד חדרי הזרע והגרעינים, אם חסר דבר מה מהאתרוג, באופן אם יש אתרוג אחר, נקב שאינו מפולש, אבל הוא מגודל איסר, נקב מפולש בכל האופנים פסול. אתרוג שנמוח כל בשרו מבפנים, אם גם חדרי הזרע קימים, באופן אם יש אתרוג אחר, נסדק מראשו, נקלפה הקליפה החיצונה שלו, אם לא נשארה ממנו קליפה כגודל סלע, נטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו, חוץ אם לא היו לו פיטמא לעולם, נטל העץ, שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר בו גומא, עלתה חזזית (בלאזכען) אם בב׳ או בג׳ מקומות, ואם במקום אחד אם על רובו פסול, וחוטמו הוא ממקום שמתחיל להתקצר ולהתחדד כלפי ראשו, מחוטמו והלאה ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא פסול. חזזית (אבעבועות) וכל שנוי מראה בכל שהוא, נפלו עליו מים בהיותו תלוש ונפח או נסרח או כבוש בחומץ או מנומר פסול. אם הוא שחור או לבן במקום אחד פוסל ברובו, בב׳ או בג׳ מקומות דינו כחזזית לפסול אפילו במעוטו. אם הוא עגול ככדור, אם גדל בדפוס ומשונה במראהו, אתרוג הירוק ודומה לעשב מבלי מקום צהוב (געלב) בו, אשר יראה מזה, כי ילך להיות נהפך לצהוב, אם הוא פחות מכביצה כל אלה פסולים באתרוג (תרמ״ח).
ה) בכלל: רבים המה מהפסולים הנזכרים, אשר ביום טוב הראשון לבד פסול, אבל בשאר הימים כשרים בלי ברכה, ראה (תרמ״ט). על פי המושג של המצוה הזאת דרושים להיות המינים האלה שלך ולא שאולים, יען כי המה קדושת הקנין של עצמו (תרמ״ט) וביחוד ביום הראשון. שעור הדס וערבה ג׳ טפחים (12 רוחבי אגודל (דוימען) ).שדרו של לולב ד׳ טפחים (16 רוחבי אגודל), למען יהיה שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח, ואם יש פחות משעור הזה ראה (תר״ן), ולמעלה אין להם שעור. לוקחין לולב אחד, שתי ערבות, ג׳ הדסים ויאגדם בקשר גמור, כנהוג עם עלי לולב. ההדס יהיה למעלה מהערבה. המנהג לעשותבכלולב ג׳ קשרים (תרנ״א). הארבעה מינים יכוננו כולם מושג אחד, לכן ישתדלו לכתחלה לבל יחסר אחד מהם, אבל לבל יבטל בשלימות המצוה, יקח את הנמצא אתו בבלי ברכה, אבל את החסר לבלי למלאות בשום דבר, גם לבלי להוסיף על הד׳ מינים (שם).