ב) ימי זכרון, תוכחה ואזהרה להשתמר מעונות הגלות, הלא הם: ״צום גדליה״ ״ותענית אסתר״.
א)״צום גדליה״— הקורות: העיר נכבשה, המקדש חרב, שרי ישראל ורוב העם הלכו שבי בגולה בבלה; חמת הלוכד שככה, לשארית העם הטה חסד, עד כי השארית הזאת חפץ להשאיר בארץ, להיות ממלכה שפלה ומקרב אחיהם הפקיד את ״גדליהו בן אחיקום״ להיות להם לנגיד ומנהל. גדליהו הכיר היטב את תעודת ישראל בנוגע אל העמים, אשר בידם נתן ה׳ את עמו, הלא היא הכנעה וסור למשמעת אל אדוניהם ברצון טוב ולהראות ע״י זה גם את כניעתם לה׳, לכבד את הכח והממשלה שבט אפו, אשר על ידם יסר ייסר ה׳ את עם ישראל, כאשר ייסר איש את בנו, ולקבל באהבה את תכנית ה׳, אשר התוה לו לכוננה על ידי ״הגלות״, להיות עבדים נאמנים ואזרחים טובים ומועילים ומקשיבים להמלכים ולהארצות, שיבואו בני ישראל להחסות בצלם, גם להתפלל לה׳, כי יתן בלב המלכות רחמנות ויטה את לב העמים ונסיכיהם לחומלה על עמו, עד כי ילמדו באהבת אדם. לרחם ולכבד את עם ישראל בתור איש מעונה ומדוכא, גם יתנדבו, לרפא את הפצעים שהמה בעצמם הסבו למו, ככתוב בספר ירמיהו (כ״ט) חוזה־יה, אשר הטיף מלתו בשם ה׳ ורצונו זה לאלה מאחיו, אשר הגלו בבלה: דרשו את שלום העיר וגו׳ ואשר עוד מני אז השכם ודבר הגיד לעמו ומלכו בימי המצור, לקבל באהבה את תכנית ה׳, אשר לוא המלך צדקיהו והעם שמעו בקולו, כי עתה לא נכבשה העיר ולא נחרב המקדש ולא עורו את עיניו, אשר הלך אחריה ולא התעללו בו, לכן נשבע ״גדליה״ בתור פקיד בבל, כי יהיו עבדים נאמנים לממלכת כשדים וייטב להם — אבל גם שארית העם, אשר נשארו בארץ, לא יכלו עצור ברוחם, להכנע תחת תכנית ה׳ ואת אשר יעד עליהם, וישמעאל בן נתניה — אם מקנאה או מפני איזה התעוררות מן החוץ, לא כבד את אדונו, מבלי שים לב על עז מלך בבל או להרעימו ולהכעיסו, קשר קשר וימת את גדליהו ואת כל היהודים והכשדים אשר היו אתו — אבל גם היהודים האחרים, אם כי לא חשבו רעה כמוהו, בכל זאת נמשכו אחרי הדעה הנפסדה למרוד במלכם בארץ ובשמים, לבלי הקשיב לדברי ה׳ ולבלי הכנע תחת רצונו, ואף כי בימיהם ולעיניהם שודדו מהם כל טובם ואשרם החיצון, בכל זאת התקוממו ליסד את עתידותיהם על עזרת אנשים ויעמדו במרדם, גם כלם היו בעצה אחת, למרות דברי ה׳ על ידי ירמיהו, אשר אמר לשארית הפלטה, כי גם עתה אחרי עשותם התועבה: אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם וגו׳. כי יתן ה׳ להם רחמים בלב מלך בבל ורחם אותם ואחריתם היתה עד להשחית, גם כליון חרוץ היה דרכם זה, אשר בחרו, על אשר לא שמעו בקול ה׳ בפי ירמיהו ובדמיון כוזב הרהיבו עז למרות את פיהו, אשר הגיד להם מראשית אחרית, כי עליהם להכנע תחת רצון ה׳, לעמוד תחת ממשלת המלך, מטה זעמו, ולא ימרדו בו, כי אז ירף מהם את ידו הקשה, ולא תאונה להם כל רעה (ירמיה ל״ח עד מ״ד), והמה כאדם עברו ברית, וישענו על בינתם ועצתם עצה נבערה.
תוכחה ואזהרה: ממה יזהיר אותנו יום צום גדליה ומה יורה דעה? א) להסיר מלב את הדמיון התועה, כאלו יוכל ישראל בארץ גלותו להמציא לו את ההעמדה ברשות עצמו בכחו ועצם ידו, כאלו גם על מסעו במדבר ישראל והזמנים יוכל לסמוך גם על עצמו, לחלץ נפשו מן המצר ולהחפש מצרותיו ע״י מעשה אנוש ותחבולותיו, גם היום ההוא יביע אמר. ב) כי בכל דור ודור עלינו לשנן בלבנו את האזהרה הזאת: היו נאמנים לארץ אשר תשבו בה, להמלך והנסיך אשר תחסו בצלו! הלא ה׳ הוא זה, אשר יוליך אתכם בכל מקום אשר נפזרתם שמה, ועמכם הוא בצרה, גם במדבר הגדול והנורא של הגלות החל הוא מתהלך בקרב מחנכם בתור ״אל מסתתר״ ויורה ויראה לכם את הדרך, אשר תלכו, את המקום, אשר תבואו בו ושמה תשבו, או תעזבו אותו וממנו תצאו, התמכרו עצמכם תתת השגחת ה׳, ואת ״מסירת נפשכם״ זאת לה׳ עליכם להראות בפועל ע״י ההכנעה והעבדות הנאמנה תחת ממשלת הנסיכים והארץ, אשר בה תשבו ותחסו בצלם, אף תשאו ותסבלו במנוחה את שבט הנוגש. קוו לה׳, כי הוא יטה לב מלכים ורוזנים לחומלה עליכם, לבל יוסיפו לדאבה עוד, גם חנן יחנכם ה׳ בבוא הגאולה השלמה, רחם ירחמכם כדבר ה׳.