פורים
הקורות: ידועות ומפורסמות, כל אלה ערוכות ושמורות באר היטב ״באגרת הפורים״ הלא היא: ״מגלת אסתר״, אשר נכתבה לדור ולדורות וכפי אשר קימו וקבלו אותה ראשי פנות הקורות ההם — מרדכי ואסתר — בה רואים אנחנו היות רשע עריץ, נקם איש פרטי ואדיר חפצו לעשות כלה בגוי כלו, חולש הוא על עם ה׳ ומפיל פור על חיי אלפי אנשים להשמידם ולכלותם — ולמען הפיק זממו ולבצע אמרתו שם אל הכחש פניו, כאלו חפץ הוא בהצלחת המדינה, ויבאר לפני המלד את הסכנה המרחפת על מדינות ממשלתו, מפני העם המפוזר והמפרד ואשר דתותיהם שונות מכל עם, עד כי אין שוה להניחם — ולעומת זה נצייר לנו גורל האמללים, אשר נפשם התמוגגה מעוצר רעה ויגון ולא נשאר להם דבר למען הצלתם, רק לבחון את חייהם העברים ולשוב אל ה׳. — בתוגה חרישית ובאימת מות הביטו על היום, אשר בו יעבירום בשלח ויקפדו כאורג את חייהם, להשמידם מתחת שמי ה׳, רק נשאו עיניהם אל אביהם שבשמים, אלקי אבותיהם, אולי יחוס, אולי ירחם ויבטל את רוע הגזרה, גם נסו את אשר יש בכח אדם לעשות למען הצלתו ע״י מלאכי רחמים, אולי ימצאו חן וחסד לפני הדום המושל, והנה ה׳ ממרום קדשו — אל מסתתר — אשר זה כבר הכין את הרפואה לפני המכה, הוא רקם בסתר חביון עזו את עלילות בני אדם לתכלית חכמתו ולתת תוצאות לתכנית נפלאה בסוד שדי — פדות שלח לעמו — ״ליל מלך״ אשר שנתו נדדה, רגש בן רגע, אשר פרץ בלבו לבלי חוק, ״חן וחסד׳ אשר מצאה אח״כ המלכה אסתר בעיני המלך, והנה המכה חלפה עברה, והרפואה קרבה לבוא — הנחלשים והצפוים למות, אשר ישועה רחקה מהם ורק מסרו נפשם לה׳, ראו אור גדול — מחשבתו הרעה של צורר היהודים הושבה על ראשו, ה׳ הפר עצתו וקלקל מחשבתו, ועל העץ, אשר הכין להיהודי תלו אותו, וישראל אשר חלילה לו בגולה להניף חרב, הנה מטעם המלך עברו חלוצים לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם, אשר היו עתידים ליום ההוא לכלות ולאבד את עם ה׳. היהודים יצאו מאפלה לאורה מיגון לשמחה ומאבל הימים האלה — ימי הישועה הגדולה — נזכרים ונעשים למועדי זכרון לדורות הבאים בעד נדחי ישראל, למען ידעו דורותיהם לאזור חיל, לבטוח בה׳ מעוז צור ישועתם ולהכיר אל נכון, כי ה׳, אשר הפיץ אותם בגוים וארצות בגולה, הוא יחסה בסתר כנפיו עליהם ויהפוך להם חשך וצלמות לאור יומם ויסיר מעליהם כל הוות רשעים ומזמות הצוררים אותם בנכליהם, יעקב הקטן והדל חזק ואמיץ הנהו גם בהשגחת ה׳, אל מסתתר, אשר כבודו ושכינת עוזו ילך עמו בגולה.
ויען כי בקורות הימים האלה היתה ביחוד הצלת חיי בשרים, לכן חגיגת היום הפורים מסודרה היא נוסף אל המקרא בפני העם בפרסום את ״מגלת אסתר״, לעשות גם משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, הלא היא הצהלה והשמחה הבאה בהשבת החיים אחרי סכנת חרב, הרג ואבדן בשמחה הזאת על כל אחד לזכור ולצרף גם את חיי זולתו, למען ישתתפו עמו גם אחרים בחגיגת הפורים, להיות חונן דלים, להעניק מטובו כדת היום, במתנות ידו לעניים, להיות גם המה שמחים וטובי לב בימי הפורים.
החגיגה: בי״ד באדר בלילה ובבקר שלאחריו יקראו את ״מגלת אסתר״ מבטלים ת״ת ומה גם מצות אחרות לשמוע מקרא מגלה, חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים, אם אפשר לקרוא אח״כ (תרפ״ז). כל אחד מישראל מחויב לקרוא או לשמוע מקרא מגלה ביום ובלילה (תרפ״ט). צריך לקרוא אותה כלה מתוך הכתב של מגלה כשרה, ואם המגלה איננה כשרה נוכל לשמוע, אבל לא לקרוא עם הקורא או לקרוא להוציא. הקורא פושט אותה כאגרת להראות הנס (תרצ״ו). איך כותבים ומכינים את המגלה (ראה א״ח תרצ״א). בדבר קריאת התורה ועבודת אלהים וכדומה (ראה תר״צ — תרצ״ד). ״חייב כל אדם לתת שתי מתנות לשני עניים״ (תרצ״ד).
סעודת פורים דרושה להיות ביום, גם חייב כל אחד לשלוח למצער לרֵע אחד שתי מתנות (תרצ״ה). ביום הפורים מלאכה שאינה צריכה לא תעשה בו. בפורים אסור בהספד ובתענית (תרצ״ו). ושאר הדינים ראה תרפ״ו עד תרצ״ז.