מפני זה התבל מסביב לנו וגם אנחנו בעצמנו הננו נמצאים באמת בשנוי ובחליפות תמידית, לפי מכסת השעות, אשר תכלינה עם כל תקופת תנועת הארץ, להיות יום ולילה אחד; לפי מכסת הימים, אשר יעברו ויחלפו ויצורפו ויושלמו בתקופת הירח מסביב לארץ בכל חדש וחדש. לפי חליפות עתותי השנה (יאהרעסצייטען) הקבועות על פי תקופת הארץ במסלול עקום מול השמש; והנה תצורפנה ותכלינה בתקופות כל שנה ושנה. השפעות היום והלילה ועתותי השנה, הלא הוא מצבנו המתחלף מול פני השמש ועצם פעולותיהן הנכרות על הגוף והרוח, הלא הנה ידועות וגלויות לכל, אך לא כמוהן ברורה וידועה היא ״השפעת״ הירח לפי ימי החדש; אבל מצד אחד עלינו להניח, כי כמו בראשונות כן ישנה ״בירח״ גם כן פעולתו אתו, ומצד השני נוכל להחליט את זאת, עפ״י החזיונות רבי הערך שכבר נודעים לנו מפעולות הירח והשפעתו, כמו ״עלית וירידת המים״ (עבבע אונד פלוטה), באיזה שנוים בגוף האדם, וכפי אשר יש לשער בטח, גם כן בתבונת הבעלי חיים — ואם נתבונן גם כן באיזה רמזים בספרי חז״ל, נוציא לנו בערך תוצאות כמו אלה: כמו השמש שהנהו נושא קרן האור, המעורר את הכל אל החיים הפועלים, קרן הזהר המביאה עמה אור וחום, כן עומד הוא ״הירח״ בתור נותן ״הכשרון״ לקבלת השפע להחיים, אשר קרן השמש תביאם לפועל, עד כי בלי התנגדות פעולות הירח מול פעולת השמש, הלא היא התנגדות ״הלח והקור״ מול ״היובש והחום״, כי אז קרן השמש הלוהטת הפכה את הארץ לצחיח־סלע; גם כפי הנראה מיצי תבל הארצי ולחה מכוננים עפ״י תנאי מהלך ״הירח״, והוא הירח בתור מלוה (טראבאנט) את הארץ יקיף אותה מסביב ובמרוצתו יקדים, לתת לה את סגולת ״ההתנגדות״ של ״הלח והקור״, אשר קרן השמש בהתאמצו לכבוש אותם, רק אז היא מולידה את ״החיים״, ובעוד ״הירח״ בעצמו מקבל את אורו מהשמש, הוא מכין את הארץ מראש ומכשירה לקבלת פני קרן השמש — ויען ״השמש״ לא תפרוש ממשלתה, רק על הארץ לבדה, כי אם תשים משטרה ושלטונה גם על שאר כוכבי לכת ומזלות השמים ופעלה והדרה נכרו גם עליהם, הלא לא תוכל הארץ לאמר על השמש כי לה לבד הוא, לעומת זה הנה ״הירח״ בעצמותו נתון הנהו כלו להארץ לעבדה, להכשירה ולשמרה, והארץ והירח בהתאחדותם המה יכוננו את התבל הארצי, אשר השמש תעיר ותעורר אותה לחיים הפועלים.
הדבר, אשר נמנה אנחנו את תקופות זמננו ופעולות חיינו על פי מהלך השמש והירח ולא על פי תקופות צבא השמים האחרים, הוא, יען, כי ע״י השמש והירח נתן לנו ה׳ את תנאי חיינו עלי אדמות, וכאשר תמנה ותספור לך ימים, חדשים ושנים, ואם תחרות ותרשום ״בעץ החיים״ שלך את המספר ״אחד״, הנך עושה בזה לא דבר לרצונך לבד, ובלי כל כונה, כי באמת עפ״י ״הציון״ הזה עליך לדעת, כי עברת ביום, בחדש ובשנה תקופת זמן מיועדה בחייך: והנך עומד מוכן לרוץ ארח מחדש, לסבב ולעבור עוד תקופות כאלה, ואם בכל שנה ושנה כעת חיה, ישוב אליך ״היום ההוא״ ותחוג את ״יום הזכרון״ הזה, אשר רשמת לך, הנך עושה בזה לא דבר לרצונך לבד ובמקרה, כי אמנם היום ההוא הנהו באמת בשנה הזאת לך היום הנועד בה, היום אשר רשמת אותו לפני שנה ובתקופתו הנהו נצב לפניך מחדש.