צמר ופשתים נחשבים כפי הנזכר תמיד בתורתנו לחומרים שהנם ביחוד למלבושי האדם הטבעיים, וכל שאר החומרים, אף כי גם מהם יקובלו חוטים, המה נחשבים רק לחומרים מיועדים לעדי ותפארת — תכונת הציצת תתראה ביחוד בחוטי צמר ופשתים, שהמה בהיותם בתמונת חוטים בלתי מסוגלים המה אל ״השמוש הטבעי״ לשם ״בגד״ ויסכנו רק להיות ״אות וזכרון״ — לעומת זה בחומרי מטוה אחרים בל יאבדו ״החוטים״ את ערכם הטבעי לשם יופי גם בהיותם בתמונת חוטים, בכל זאת בבגדים מחומרי מטוה אחרים גם זולת ״צמר ופשתים״ אם החומר הזה בכל פעם שיקבל את ערכו וצורתו להיות שם ״בגד״ נקרא עליו, אזי חוטי הציצת ורק אם המה ממין הבגד ההוא כשרים לעשות בו.
לכן כלל הוא: חוטי צמר ופשתים כשרים בכל הבגדים לתכלית ציצת. חוטי משי, צמר גפן ועוד, כשרים רק בבגדים שהמה מהמין שלהם, ולכן לפי הכלל הזה: חוטי הציצת דרושים להיות מצבע הדומה לצבע הבגד, למען מנוע מהם את מראית העין כאלו עשוים המה לעדי ופאר. מטעמי הדת מצוה מן המובחר לקיים את מצות ציצת ע״י ציצת מצמר בבגד צמר, ציצת פשתים בבגדי צמר ובגדי פשתים בציצת צמר אסורים עבורנו מטעם שעטנז (א״ח ט׳).