למען השיג את המטרה הנאמנה ביתר שאת, להביא חוק זכרון גם למראית העין הרואה רק את הנגלה והנעשה בזמן ההוה, לדעת, כי מעבר השני של העולם הנגלה ישנו גם עולם טמיר ונעלם, עין רואה ואזן שומעת בהשגחה נסתרת, ולקנות ידיעה שלמה, כי גם התגלות ה׳ והזכרונות הנעלים מזמן העבר הנם אמת לאמתה, לכן צותה תורתנו הקדושה, כי חוטי הציצת יהיו נעשים מצמר ״תכלת״, להזכיר לנו גם בצבעם גם בשמם לבד, את הסתום והחתום הטמיר והנעלם, הלא המה ״הנסתרות לה׳ אלהינו״. בצבע ממראה ״תכלת״, הצבע אשר כנודע לנו הנה כל הנמצא על הגבול ששם יתם כח חוש הראות ויכלה לחדור אל תוכו, נהפך הנהו למראה ״תכלת״ מהנגלה אל הנסתר. — גם בשם ״תכלת״, במובן המלה ״תכלה״ אשר הוראתה סוף וגבול — אבל לנו יחסר החומר ממראה ״תכלת״ הנאמנה, ולמען נמנה במעט את החסרון של התכלת לשם אזכרתה בציצת הלבנות שלנו, לכן נצטוינו למנות במספר וליעד את הכריכות וקשרי החוטים — הכריכות הנה ל״ט השוה למספר ״ה׳ (ד׳ אותיותיו) אחד״, לזכור בעולם הנגלה את ה׳ היחיד ומיוחד הטמיר והנעלם. מספר החוטים הנה ״שמונה״ ומספר הקשרים ״חמשה״ ובצרופם המה י״ג אשר אם נוסיף המספר י״ג אל מספר האותיות ״ציצית״ אשר ס״ה שלהם 600 — אז יעלה למספר תרי״ג, בד בבד עם המספר ״תרי״ג״ מצות ״עשה ולא תעשה״ שבתורה, למען נזכיר אותם תמיד ולהחליט בדעתנו, לקיים את כל דברי התורה והמצוה שמספרם ״תרי״ג״ ולשוות לנגד עינינו את חוק ה׳ אשר נתן לנו בזמן ׳״העבר״.