לכן ראוי והגון כי הזכרון הזה יהיה רשומו נכר ברעיון, שעליו להיות חרות על לבך תמיד, כי כל הקנינים שבעולם, מהארץ שהיא אם כל חי עד מעלת חיים כאלה, שהמה יקרים לך עוד יותר מחיי עצמך, הלא המה חיי בניך, כי כל אלה המה, הכל כאשר לכל, קנין ה׳. מידו נתנו לך וביד ה׳ הנם תמיד לתת לך או לקחת אותם ממך, אם המחשבה הזאת תמצא מסלות בלבך תמיד, אם לא תסיח דעת מהרעיון הזה, בידיעה נאמנה שככה תשלוט עמהם, כי אז כל הקנינים יגדלו ויפרחו להיות נטעי נעמנים בגן ה׳, גם יהיו קדש לה׳, הכל כאשר לכל, ממתנות ה׳, אשר ינתן לפעולות אנשים להשתמש בהן בתור אמצעי; אבל אם רעיון רוח ודמיון כוזב יוליך את האדם שולל, להחזיק בהם ביד חזקה ולבטא עליהם בשפתיו את המלה ״שלי״, אם הוא ירכיב את עצמו אלוף לראשם ויניח עליהם את חותם האדם לשלוט בהם כחפצו לבד, להנות מהם או לבטלם ולהשמידם ולעשות אתם רק כשרירות לבו, אז נבל ציץ, הקדש יחולל והחיים והפרי ילכו תמס ויכלו באפס תקוה.