בכור אדם — על כל איש ישראל החובה לפדות את כל בן בכור בחמשה שקלים כסף טהור, החובה איננה מוטלת על האם רק על האב — החמשה שקלים האלה ינתנו לכהן בכסף או בשוה כסף, אך השוה כסף דרוש להיות ממטלטלי דנידי, אשר באמת יהיו שוים סכום הכסף, אבל לא שטרות כסף ושטרי חליפין (וועקסלען) וכדומה. — הכסף הזה יותן לכהן להיות קנינו בשלמות, בבל זאת הכח והזכות לכהן להשיבם אח״כ ליד הנותן. — שלשים יום יעברו על הילד מיום הולדו וביום השלשים ואחד יפדוהו —,
ואם יום הל׳ חל בשבת או ביו״ט אז יעשו את פדיון הבן ביום הראשון אח״כ אם מימי החול או בחוה״מ. אם אביו לא עשה את פדיון הבן במועדו, אז החובה על הבכור בעצמו לפדות את נפשו, כאשר יגדל, אך טוב יותר, כי עדת ישראל תעשה את פדיון הבן במועדו מבלי לחכות הרבה, פן ישכח הבכור ברבות הימים לפדות את עצמו; הילד נקרא בכור אם הוא פטר רחם האם, אף כי איננו הבכור לאב. — הכהנים והלוים, יען כי המה אחרי ״חטא העגל״ קבלו את עבודת ה׳ תחת הבכורים, לכן חפשים המה מחובת פדיון הבן וגם אם האם היא בת כהן או בת לוי (י״ד ש״ה).