Horeb 312

על שלשה המצבים האלה שמו חכמינו ז״ל את לבם, ולכל מצב ומצב שמו ״מדה וקצב״ להשלימו ולהגבילו ״בעתו ובזמנו״, גם לקבעו, רק בזמן ובחוג מצב עמדתו, לכן ינהלו וינהיגו חכמינו ז״ל את ״האונן והמתאבל״ על מת ברגשותיו אלה ממצב למצב, אחד אחרי השני, עד כי האיש האבל והכואב הטבוע במצולת היגון, עפ״י התקנות האלה, לאט לאט יצהיל את רוחו, עד כי יקרבוהו אל החיים וימסרו אותו אל כלל האנושית,אל חברת האדם.

אנחנו נשקיף בזה על כל מצב לבדו בפרט, לפי התקנות האלה. ברור הוא הדבר, כי כל מצב הקודם בזמן יכלול בקרבו גם את הענינים הבאים במצב הבא אחריו, אבל המצב הבא אחרי כן בגרעון התקנות המתיחסות אל המצבים הקודמים, ישאר כמו שהוא לפעול את פעולתו לתועלת המתאבל.