ניוול — ביום השביעי המתאבל יחדל להתאבל עוד ויתנחם.
הנהו נמסר עוד הפעם אל פעולת החיים של כל איש פרטי, לבו איננו קולט עדנה כל שמחה, ובהתרשלות הופעתו במראהו החיצון נכרו עוד ״רוחו הכהה״ ולבו המלא עוד עצב ותוגה.
אצל שאר קרובים עד כלות השלשים ואצל אביו ואמו עד אשר ע״י התרשלותו במראהו החיצון יתנוול בחברת האדם או למצער שלשה חדשים, אסור לגלח את שערו בראשו ובגופו (ש״צ). לאחר שבעה עד שלשים מדינא אין אסור ללבוש או להציע תחתיו רק בגד מגוהץ (געמאנגעלט), והוא שיהי לבן וחדש, אבל נוהגין לאסור גם במכובס אף בלא גהוץ, רק אם לובשו אדם אחר תחלה איזה זמן מה, אך אם איננו מכובס רק במים בלבד, לא נדרש כי ילבש אחר תחלה הכתונת אם איננו מחליף לתענוג רק לצורך, אם היא מלוכלכת מותרת בשבת ללבשה, ובחול אם לבשה אחר תחלה. מותר לכבס ולגהץ אחר שבעה ללבשה אחר שלשים או בתוך שלשים לאחר שילבשם אחר. אסור ללבוש תוך ל׳ בגדי שבת אפילו בשבת ומה גם בגדים חדשים, ועל אביו ואמו נהגו לבלי ללבוש בגדים חדשים כל י״ב חדש, אך אם צריך להם יתנם לאחר ללבשם תחלה ב׳ או ג׳ ימים. — (שפ״ט) רחיצה במים חמים אסור עד השלשים. עד השלשים לשאר קרובים וי״ב חדש על אביו ואמו אסור לו לאכול בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת נשואין, אבל בתוך ביתו, אם יש לו סעודת מצוה מותר לו לאכול, אך בסעודת נשואין יש להחמיר אף בביתו, אם לא כשהוא משיא יתום או יתומה, שאם לא יאכל שם יתבטל הענין, אז מותר לו לאכול אפילו איננו בביתו (שצ״א). כל שלשים אסור בעצמו לישא אשה ולאחר שלשים מותר אפילו על אב ואם, אבל להתקשר בשדוך ובלא סעודה מותר אפילו תוך שבעה. מתה אשתו לא ישא אחרת עד אחר עבור שלשה רגלים, שאז תשתכח ממנו ״האהבה הראשונה״ בשעה שיחיה עם השניה, ואם לא היו לו בנים מאשתו הראשונה, או יש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשו, אינו צריך לחכות ג׳ רגלים ובכל זאת צריך להמתין עד אחר שבעה וגם מתאבל על אביו ואמו אם עדנה זרע אין לו ג״כ דינו כנ״ל (שצ״ב).
מצב ״הניוול״ מתחיל ביום השביעי אחר תפלת שחרית ויכלה ביום הל׳ אחר זריחת החמה (שצ״ה). יום פטירת אב ואם ישוב בכל שנה להיות יום זכרון אבל (יאהרצייט), אשר ביום ההוא כל האסור במשך השנה הראשונה אסור אז בו ביום, גם יצומו בו, לשים לב לבחינת עצמו ולקדש את עצמו לחיים טהורים ע״י זכרון הנפשות שהלכו לעולמן (שצ״ה).