תכן החיים של כל יציר נברא מסביב לך יראה ויציג לפניך את ״תמונת״ ״הצדק״ — האם אינך רואה, איך כל יצור לפי מכסת כחותיו ומדתם, גם כפי אשר יעצור בכחו, יכונן את עצמו ״בצדק״ מול פני ה׳ לתכלית תעודתו — מיצור חברו בבריאה יקבל אל תוכו רק את הדברים הדרושים להתפתחות עצמותו, וכפי אשר יעד לו ה׳ מראש והרשה לו לקחתם, אף אחרת לא ידע ואחרת לא יפעל ויעשה כל יצור בבריאה, גם מצדו מושיט הנהו לכל יצור חברו ויאצול את הראוי לו באמת ואמונה ומעניק לו את מתנותיו, ובה במדה ובערך הראוי וכפי אשר יוכל תת — הן גם העץ, אשר כמעט מת בארץ גזעו, גם הוא יביא אתו עוד ענפים ועלים ככל אשר יוכל תת, אף כי נבצר עוד ממנו הכח, לשוות פרי ותקות חייו ממנו נדעכה; גם הסלע הצחיח והקרח מתפרץ, להרהיב את חוג חייו כפי כחו ויכלותו. הביטה וראה, איך מגמת חפצך תצא תמיד לפועל, בעת, אשר תסמוך עצמך בבטחה ובחשבון נכון על ״צדקת״ פעולת היצורים, וכה רבה אמונתך בצדקת פעולת היצורים, עד כי באמונה אמן, בהיותך נשען עלצדקת האדמה, הנך מפקיד בחיקה את מזרע זרעך, בידעך מראש, כי לה ״הצדקה״, ופעולתה תהיה אמונה, להביא לך ביד רחבה את מתנות טובה לחיים — בחשבון ״צדק״ הנך מעריך מראש את פעלת היסודות וכחותיהם, אף תמסור את עצמך, את חייך וחיי בני ביתך לאמונת פעלתם ״בצדק״, עד כי, לו רק אתה בעצמך אינך שונה וטועה בחשבונך, כי אז תוכל אמנם להיות נכון ובטוח, כי המה מצדם לא יונו אותך ולא יוליכוך שולל ולא ישנו את תפקידם — בעוד כלם כאחד וכל אחד לבדו יעבדו שכם אחד את כללות העולם, עד אפיסת המציאות שלהם, וגם בבטול צורתם יועילו עוד להמציאות, להיות חומר למציאות חדשה — עד כי רואים אנחנו חזון נפרץ מחיים כלליים בבריאה כלה, חיים של ״לקיחה בצדק״ ״ונתינה בצדק״, אשר יאחדו את כל הבריאה באחדות גמורה ויופיעו תמיד לנגד השקפת רוחך — האם יש לך בעד כל אלה שם אחר לכנות סדר פעלתם זולת השם ״צדק״? ובכל זאת, זאת היא רק ״התמונה״ של ״הצדק״, יען כל אלה בפני עצמם הן המה באמת רק ״דבר ה׳״ מאמר הבורא, אשר פעולתו אמונה בכל אלה, וכל היצורים מסביב לך בלקיחה ונתינה שלהם הם סרים ״בהכרח״ רק למשמעת ״החוק״, אשר נתן למו, ואשר מפני זה פעולותיהם בסדר ובמשטר הנתן למו מה׳, הנן ערוכות ושמורות ״באחדות גמורה״ מבלי כל שנוי ותמורה.