לכן כמו דבר ה׳: ״לא תרצח״, גם לא תתן מום באדם, או לעשות בו איזה פצע וחבורה וכדומה — יען, עליך לכבד בגוף האדם את ״רוח ה׳״, אשר יתנוסס בקרבו, יען כי ה׳ נתן לו את הגוף, להיות כלי תשמישו, וחלילה לך לשדוד את גופו ממנו, או להרע ולהציק לכלי תשמישו של הרוח בשום דבר, כן דבר ה׳ בקדשו: לא תגנוב, לא תגזול!, יען עליך בכל קנין האדם, ואם גם היכולת בידך לכבוש אותו תחת שלטונך, לכבד ולהוקיר את רוח האדם החופף עליו, ואת סדר ה׳, אשר על פיהו נהיה
קנינו וזכותו, להיות שלו — בעוד מושג הקנין במובנו הנאמן הוא: ״גוף האדם המתפשט ע״י מעשה אנוש ותחבולותיו״ — ועליך לדעת, כי אם תגנוב או תגזול, הנך חוטא ופושע, לא נגד הדבר הגנוב והגזול, רק הנך חוטא ופושע נגד ״רוח האדם״, הבלתי נראה החופך עליו, ונגד ה׳, אשר ידרוש ממך, לכבד ולהוקיר את רוח האדם וקנינו — לא הדבר הנראה לעינים ולא הכח והתקיפות יכולים לקהת להם השלטון בחברות האנשים, רק הענין הבלתי נראה, רק המושג של ״משפט צדק״ וזכות הפעולה והמעשה הנתנה מה׳ לרוח האדם, רק המה דרושים להיות השליטים לבדם על הדברים והחפצים — לכן אם תגנוב, אם תגזול — אזי בו ברגע, אשר תבצע את זממך, הנך לועג לתעודה הרוחנית של האדם ולה׳, אשר קראהו אל התעודה ההיא, אף תשוה לנגד עיניך ותחשוב, כאלו האדם חבר הנהו ודומה אל הבעל חי, היודע רק כח ותקיפות בלבד, אף תוריד בזה את מעלת האדם גם מתחת למדרגת הבעל חי, יען כי הבעל חי ישנס את כחו ואונו רק על פי סדר ה׳ וחוק נתן למו, אבל אחרת היא עם האדם, אשר אותו קרא ה׳ לתעודה ותכלית גבוה ומאד נעלה.