הן גם בעצמך תוכל להבין בנקל, כי אמנם הכל שוה והדבר כקטן כגדול שוה הנהו בערכו עליו וביחס בעל הקנין, לכן, אם תגנוב או תגזול או תעשוק דבר מה על איזה זמן, ואף את הדבר הקטן שבקטנים, גם על זמן היותר קצר, ואף על בן רגע, ובעל הקנין יהי מי יהי, אם רק בן אדם הנהו — אז תמעול מעל ברוח האדם אף תכחש ותלעג לה׳, לכן קדוש יהיה לך כל דבר כקטן כגדול בקנייני האדם, כל קנין ורכוש, אשר יקרא אותו רעך בשם ״שלו״. — כבד את ה׳ ואת רוח האדם, חלק אלוה ממעל, ואל תלהיב עז בנפשך, לשלוח יד בקדושת ה׳, ולרכוש לך את ששייך לרעך, גבר עמיתך.
גם את הדבר הקטן שבקטנים, הקל שבקלים אמרה התורה ״לא תגנוב״ אבל אם הדבר ההוא כה נקלה, כה מצער ובלתי נחשב, עד כי אין כל ערך ומחיר עליו, כמו למשל, לקחת קנה שבולת מחציר — יבש או צרור מאגודת עשבים או מעצי הגדר למנקה שינים (צאהנשטאכער) אף כי לפי הדין הדבר הזה איננו אסור, אבל חכמינו ז״ל צוו לחדול גם מזה, באמרם : ״אם כל אחד יעשה כזאת אזי יוכל לקרה, כי בעל אגודת העשבים יראה בעיניו את צרורו הולך, הלוך ותסור, ובעל הגדר, כי גדרו פוחת והולך, עד אשר יכלה כלו וגנו יהיה לבער — אבל הגונב מחברו דבר, שהוא שוה לפרוטה אמרו, כי זהו כאלו שדד את חייו — אף אל תגנוב לעשות שחוק והתול, גם חלילה לך מבלי דעת בעל הדבר, לקחת את החפץ, אף לשמוש של בן רגע, ולמען השיב לו עוד הפעם, יען זאת היא נחשבת לגניבה בעד העת של הרגע ההוא (ראה א״ח י״ד). אל תקח לך איזה דבר ואם גם במחשבה תחלה, כי בגללו השב תשיב לרעך דבר השוה אלף פעמים יותר מהחפץ שלקחת — חלילה לך להציק לרעך, כי ימכור לך איזה חפץ אף בעד מלוא שויו, כי גם זה קרוב הוא אל הגזילה — האיש, אשר ע״י הפצרות רבות מבלי הרף, ילאה ויאלץ את רעהו, למכור לו איזה דבר מנכסיו שיחמוד אותו בלבו, ויתאמץ לרכוש אוחו להיות ״שלו״, הוא עובר על הלאו של : ״לא תחמוד״ — הלוקח מבעל. חובו משכון בחזקה, הוא בעצמו, ולא ע״י הבית דין, חבר הוא לגזלן, הן אמנם כל האנשים שוים בזה ואין כל הבדל ממי אתה גונב או גוזל או את מי תעשוק, ישראל או אינו יהודי, ואם גם הוא ״עובד אלילים״, קטן או גדול, בכל האופנים, אתה עובר על הלאוין החמורים ובכל העת, בטרם תשיב לו את הגניבה או אח הגזילה או את הפקדון, הנך עובר על מצות ה׳ והחטאת רובצת עליך, עד אשר השב תשיב את כל אלה (ח״מ שמ״ח שנ״ט) — אל תתעלם ואל תשתמט משלם מס ומכס, אשר ישימו על העם מטעם המלכות והנסיכים, שיש להם הזכות למשול, ואם גם הוסיפו להטיל מס על היהודים יותר מעל יתר עם הארץ, ואם הוא רק מס קבוע ולפי החוק ומטעם המושל, ורק אם המוכסים וגובי המס, לא יוסיפו על החוק, ללחוץ ולגבות יותר מהמס הקצוב מהממשלה לתועלת עצמם, אזי החובה עליך לפרוע ולשלם, גם אסור, להעביר על המכס ולהתעלם מהתשלום וכדומה, לכן אל תעבור על חוקי המכס, והעון הזה איננו קל מעון גניבה (שס״ט). אם יש בידך, בידיעת בעל הדבר איזה פקדון איזה שכר, הלואה, חוב ואם תוכל להשיב לו ובכל זאת, בעת ידרשנו ממך, לא תשיב את המגיע, אז עונך איננו קל מעון הגזלן (שנ״ט). אם נחלף בבואך בחברת אנשים איזה מבגדיך, או נחלפה כתנתך אצל הכובס וכדומה, לא תוכל להשתמש בבגד וכתנת זרים ומחויב הנך להשיב לבעלו את שלו, אף כי בגדך או כתנחך עוד לא הושב לך (קל״ו). אם הנך אומן או בעל מלאכה ונתנו לך איזה חומר, לעשות ממנו כלי או בגד, עליך החובה, להשיב את העודף הנשאר מהחומר ההוא, זולת אם נשאר איזה דבר־קטן אשר לפי מנהג המקום, בעל חומר כזה איננו מקפיד ומוחל הוא להאומן (שנ״ח). גם בסכנת נפשות ואם אין לך תחבולה להציל נפשך ועליך להשתמש בקנין אחרים בגלל הצלתך, תוכל לעשות את זאת רק בהחלטה גמורה וכונה נאמנה, כי השב תשיב לבעליו אחרי כן את שלו. — (שנ״ט).