הנאמר בתורה ע״ד תשלומי כפל, ארבעה וחמשה, הן המה נכללים תחת השם ״קנס״, אשר רק על השופט והדין, לקנוס ולתבוע מהגנב, אבל בנוגע אליך, הנך מחויב, להשיב תמיד לבעליו, את הדבר הגנוב או הגזול, אם חפץ תחפוץ להנקה מפשעך, להיטיב דרכך ולקבל סליחה מה׳ — מי אשר גנב איזה דבר, ודבר הגנבה נודע הוא לבעל הדבר, הוא לא הסיר עוד מעליו את עון הגנבה, אף אם השיב את גנבתו, כל עוד השבת הגנבה בלתי נודעה עדנה לבעל הדבר, מצד אחד, יען בעל הדבר בחשבו, כי קנינו איננו עוד אתו, לא יתן לבו, לשמור אותו כראוי, ומצד השני, בחסרון הידיעה, הלא נחשבת היא לגנבת השמוש והתועלת מן הדבר, עד אשר יודע לו, כי אמנם הושב לו חפצו, ויוכל להשתמש בו עוד הפעם, — בבעלי חיים, אף כי דבר הגנבה בעצמה לא נודע היה לבעליו, בכל זאת השבת הגנבה דרושה להיות נודעה לו, יען בבעלי החי מפני כי לוקח הוא ממקומו הרגיל והתרגל במקום אחר, אזי נדרש בהשבתו שמירה מיוחדת באופן אחר כראוי לו מעתה, ומובן מאליו, כי רק אז תוכל להיות תשובה שלימה והשבה גמורה, באופן, אם תחלופנה כליל ככל האפשר התוצאות הרעות מהחטא והעון (שנ״ה). אם הגזלה בעצמה ישנה כמו שהיא, אז השב תשיבנה לו, אך אם השבת הגזלה בעצמה בלתי אפשרית עוד, עליך להשיב לבעלה את תמורתה בשוה, כסף. אם בעל הדבר מת, עליך, להשיב את הגזלה ליורשיו, את עצם הדבר או את — כסף תמורתו, למלאות את חסרונם בירושת נחלתם (שס״ז).