ג) בעד כח הגוף.
אם האחריות מוטלת עליך בעד פעולת קנינך החיצון והנבדל ממך, ומה גם כי חלה עליך האחריות בעד הקנין החיצון, אשר יקבל את הכשרון להזיק ע״י כח עצמך, בהיותו כלי נשק בידך להרע ולהשחית ועל אחת כמה וכמה, כי האחריות עליך בעד עצם הכח ההוא בעד — כח גופך (גם בעד דבורך) — האחריות לשלם ״נזק שלם״ מוטלת עליך בעד כל דבר, אשר עשית לו נזק, אם בכחך לבד או, ע״י פעולת כחך עליו, ובכל מצב שתהיה, בין ער ובין ישן, בשוגג או במזיד, אם אך תזיק לקנין רעך, או תביא נזק בגופו, בריאותו, כבודו, רכושו, ובכל מקום שיהיה, שלם תשלם ״נזק שלם״.
בין ער ובין ישן, בשוגג או במזיד, יען כי אדם אתה והאחריות מוטלת עליך תמיד עבור כחותיך הנתנים לך והעומדים תחת שלטונך ולא תוכל להתעלם ולהיות, באיזה אופן שהוא, בלתי נזהר, ואם גם תשכב לישון, אז עליך לראות ולהתבונן, כי לא נראה ולא ימצא מסביב לך איזה דבר, אשר תוכל להזיקו בעת תנום שנתך, זולת בעד הדבר המובא בקרבתך, אחרי אשר חבלי שנה נפלו עליך.
מי אשר הזיק והפציע את חברו עליו לשלם לו, כפי האפשר, גם בעד כל תוצאות המכה והפצע הלא הוא: א) נזק — נזק בעבור, כי הניזק נעשה בלתי מוכשר לעבודה ע״י הפצע והמום, ששם בו. ב) צער — בעבור הצער, שהסב לו ע״י הפצע. ג) שבת — תשלום בעד הנזק שסבל אחרי הפצע מאין יכולת, לרכוש לו ולהשתכר בעבודתו. ד) רפוי — הוצאות רפואתו. ה) בושת — בעבור הבושה, שיש לו בגלל הפצע — והנה אם גם מלאת את כל אלה, עוד מוטלת עליך החובה להיטיב את מעשך זה בשלימות וכל עוד לא בקשת ולא פעלת לך סליחה מחברך, לא נרצה עונך (ח״מ ת״כ, תכ״ד, שע״ה, שפ״ח).
בעניני המשפטים ידובר עוד, גם מנזק ביחס רחוק בנוגע אל גוף וקנין זולתך וכדומה ויבדילו בין הגרם ממסבות כאלה, אשר תביאינה את הנזק להיות רק, ״אפשר להעשות״ שהוא בעצמו איננו עושה ההיזק או ההיזק לא בא מיד בשעת מעשה (גרמא בנזקין) ובין הגרם מהמסבות שהנה היו הסבות להנזק (שהוא בעצמו עושה ההיזק או שההיזק בא מיד בשעת מעשה) (דיגא דגרמי) ובעדנו די רק, לקרוא לך באזהרת התורה: שמר לך מכל מעשה רע. מכל דבר רע, אשר מהם, ולו גם ביחס רחוק, יוכל להיות אפשר, כי יצא לרעך באיזה אופן שיהיה שום נזק!! (שפ״ו).