דבור שקר על אדות עצמות האדם וצלמו. — אם תפיח כזבים ותשקר על אדותו, באופן, אשר זה האדם בגלל תהלתך הנפרזה ידמה בלבו ויחשוב, כאלו ערכו עליו הנהו נמצא במדרגה יותר גבוהה מאשר היא באמת, השקר הזה נקרא בשם — חניפה״ (שמייכעליי) והשקר והכזב ע״י התנכרות עצמותך, הלא הוא, כי תתראה לעיני אנשים במעלה יותר גבוהה, מאשר הנך באמת, זאת היא ״צביעות״ (הייבעליי). — אבל, כשם שאין אמת הדרושה והנחוצה בה לאדם כמו ״האמת והידיעה הברורה, להכרת עצמות האדם״, ואין שקר המביא נזק גדול ונורא כמו — שקרת ההכרה הזאת״, לכן, על פי ההשקפה הזאת, אין שקר כה מזיק ומשחית כמו ״החניפה״ — האם אינך רואה, איך גם באופן הרגיל, כי החונף, בעשותו חנף, הנהו מקריב ומכלה את מצב המוסרי של אחרים וגם את כבוד אנשים של עצמו גם יחד, בעשותו זאת, למען יוכל, לקבל מהאיש, אשר יחניפנו איזה ״תועלת״, — הן החונף יגנוב מרעהו את, התום״, את ״היושר״ ואת ״הרכוש״ גם יחד, אף את עצמותו יכניע וישפיל עד לעפר, בגלל עקב רב או מעט ותועלת שפלה, לכן אין דובר שקרים כה נבזה נמאס כמו ״החונף״. הבה! זכר נא את כבוד האנשים החופף עליך, ושמרהו בלבך, למען דעת, כי אם גם תוכל לעלות במעלת נגיד, ראש ושר ע״י החניפה וע״י ״האמת והתום״ תשאר עני שבעניים, חלילה לך לעשות חנף — הלא את כבוד האנשים עליך להוקיר יותר מכל קנין ורכוש, לכן טוב לך היות ׳״עני״, אבל איש תם וישר ודובר אמת — ואל תהיה כרום זלות לבני אדם, חלילה לך להיות — תולעת זוחלת״!! —
אולם הצבוע הן יעשה את עצמו כלו כליל ״עצב נבזה״ של ״השקר״ הוא יפגל לא רק את דבורו, כי גם את פעולתו ואת כל חייו יהפוך להיות כלמו כאחד ״שקר גדול ונורא״, בקוותו ע״י מקסם כזב זה, ע״י התחפשו ושימו ״פאר״ על ״אפר״ עצמותו, לתת למו ברק תפארה, לקנות לו על ידי זה חן וחסד מאחרים ולהפיק רצון מאתם.— שור נא! הלא ה׳ כונן ויצר את לבנו באופן כזה, עד כי גם מבלעדי האהבה והצדק, אשר ידרוש מאתנו בעד כל האנשים, הנה בראש וראשון החובה עלינו להגות אהבה וחבה יתירה, לזה האיש, שנחזה בו את האנושית, כי נמצאה אצלו בעצם טהרה, או כאשר נאמין ונחשוב, כי יש לזה האיש נטיה מיוחדת ורגש אהבה אלינו, להיות כמים הפנים לפנים, עד כי גם ירחש לבנו אליו אהבה נאמנה, לכן אם תדבר ותעשה בתכונה כזאת, להיות אדיר חפצך, למסור לנו את הגות רוחך וחות דעתך בנוגע אל האחד או אל השני ולהחליט עי״ז, כי אמנם דבריך ופעולותיך נגדם נאמנו מאד ואם באמת זאת הפעולה הנעשה, לשם חות דעת כזאת, להראות הגות רוחך, אם כל אלה המה רק חזון שוא ולא חותם תכנית אמונת רוחך, אם באמת, לא את הגות רוחך הנאמנה מסרת לנו בחות דעתך זאת, ותסבבנו בכחש, אז הנך גונב מאתנו את דעתנו, את לבנו — ודבר כזב כזה יכנו חז״ל בשם ״גנבת דעת״, ואף כי השם חזה הוא מצין רק ״גנבת הרעיון״, בכל זאת הלא בשקר יסודו ושקר הוא — ולא לבד, כי יזהירו אותנו, להתרחק מצביעות וכחש בעד כל הליכות חייך ועולמך, כי גם בעד כל פעולה ופעולה מיוחדה, אשר הצביעות תביאך לעשותה, גם בעד כל מראית עין בנוגע אל איזה פעולה, שתעשה בעד חברך לשם ״אהבה וחבה״, ובאמת לבך בל עמך או אחרת תחשוב, מכל זה יזהירו לנו חז״ל, להתרחק ולטהר את לבנו מכל שמץ דופי.
למשל: אל תכבד את רעך בכבודים ובמתנות, אם ידעת מראש, כי לא יקחם ולא יקבל מידך, גם בבוא רעך בביתך אל תפתח חבית יין, להראות, כי בשבילו עשית כזאת, ובאמת גם מבלעדי בואו פתחת את החבית הדרושה לך לפתחה באמת בעד אחרים, יען בזה תסבבהו בכחש ותגנוב את דעתו, לחשוב כאילו שמתחך כה גדולה על בואו, עד כי חרד הנך, לעשות דבר כזה לכבודו, וכדומה הרבה. כל שקר, כל אונאה, כל חניפה, וכל צביעות נגד כל אדים, ויהי מי יהי ומאיזה דת שתהיה, אף כי אתה מדעתך תוכל להבין, כי אמנם נבזה ונמאס הוא דבר כזה, בכל זאת גם החוק ודבר משפט יצוה עליך ויזהירך, לבלי עשות מדחה ודבר שקר, לא רק נגד איש מיוחד בנוגע אליך, רק נגד כל אדם, יהודי ואינו יהודי, ולהיות תמים ונאמן עמו (ח״מ רכ״ח). ובנוגע למשא ומתן קבעו חז״ל לך לחובה ואזהרה שמקורה בנאמנות האדם, כי חלילה לך לעבור בשתיקה, מבלי הודיע מראש להקונה את טיב הסחורה ותכונתה, באופן, אם הקונה יחשוב אותה, כי שונה ואחרת היא בתכונתה, מאשר היא באמת, אף כי בגלל התכונה הנאמנה שלה אין הבדל במחיר הסחורה, למשל: אסור עליך למכור לאינו יהודי בשר בלתי שחוט והוא יאמין, כי נשחט כדת היהודים וכדומה (שם).