באופנים כאלה, אם רואה ומבין הנך מרעך, כי עם דבר אמת אשר תאמר לו, ישתמש שלא כהוגן או במקום, אשר האמת תוכל להזיק לרעך, למשל: אם רוצח ישאל אותך על הנרדף ממנו או גנב על אדות המקום, ששם הפקידו את הרכוש, או חולה מסוכן על אדות קרובו, אשר במשך מחלתו מת, והוא איננו יודע מזה וכדומה, אף כי מחבר הספר לא מצא אדות זה דין מפרש, בכ״ז מהקישים שונים, שאין בהם כל ספק, יוכל להוכיח, כי באופנים כאלה, לא לבד כי עולה וחטא הוא, להגיד את האמת, כי גם החובה והמצוה בזה גם לדבר שקר. — הן אם הדין נותן להרוג את הרוצח, למען נעצור אותו מרציחתו, ועלינו לעצור את הגנב מגנבתו למצער ע״י הכאה, אף למען נסעד ונחזיק את חיי החולה המסוכן אנו מבטלים ומחללים חלק גדול ממצות התורה, אף החובה עלינו לעשות כזאת, הלא, לא לבד באופנים הנזכרים עלינו, להכחיד את האמת, מבלי להגיד אותה לו בשום אופן, יען כי על ידה הנני עוזר ומסייע להרציחה, להגניבה ולהמות ואשם אאשם, וגם באופן, אם ע״י שתיקתי תוכל להיות הוכחה ומראה מקום, לאשר נדרש להם לדעת, הלא עלי החובה לדבר שקר ולסבבם בכחש — כמו כן יורו חכמינו ז״ל, כי עלי לנטות מהאמת, אם היא תסבב ותגרום לריב ומחלוקת — שהיא הקללה הנוראה בעד החיים — או במקום, שאוכל לעשות בין איש ואיש ״שלום״ שהוא כלי מחזיק ברכה בעולם — ומפני ״דרכי שלום״, לפי דעת אחרים, אמנם חובה היא לעשות זאת.