אבל נורא ואיום מכלם על פי התורה, הוא האיש, אשר לא לבד, כי ינרום ויסבב לרעהו לחטוא ולהרע, כי גם יעמיק סרה, עד כי הוא בעצמו ירהיב עז בנפשו להיות ״מסית ומדיח״, לעשות חטא ועון, להתקומם נגד ה׳ ותורתו, האיש, אשר ינסה להוציא לפועל את מזמת לבבו ע״י קרבת שארי בשרו, ע״י אהבה וידידות והכרה עם אנשים, לצוד איזה איש בחרמו ולהדיח אותו מדרכי ה׳, או אם ע״י תעצומות עוזו ופעולתו אתו בחוג חייו ידיח ויסית את בני עירו, את בני עדתו, למעול מעל בה׳ ולכחש בו, אוי לך ואבוי לך! אם רק נפש אחת תביאך במשפט ותביא את תלונתה רעה עליך לפני כס־יה, על אשר גזלת ממנה, לא לבד את הכבוד, את השלום והשמחה, כי שדדת מאיש ההוא גם את ״הצדק והמישרים״, גם גנבת את אלקיו! — וקטפת במלילה את אשרו וחיי חייו, עד כי גם תקומה לא תהיה לו.
ה׳ אשר הוא אב הרחמן, אשר ידרוש גם מהאדם חסד וחנינה בעד כל היצורים, הוא יוציא את ״המסית והמדיח״ לבדו מכלל החסד והחמלה ויציגנו לפנינו בתור ״חוטא שבחוטאים, זד ארור, עול ופושע, מסית ומחטיא את הרבים״, יען כי בקרב לב איש בליעל כזה, הלא נמצא ״מקור הרשע״, עד כי לא נוכל עוד, לחום ולרחם עליו, לכן עלינו לשמור ולנצור את עצמנו בכל דבור קל, בכל מבט עין וחזות פנים ולהיות נזהרים בכל מעשה ומפעל, לא לבד, לבלי נכשל אנחנו בדרך חיינו, כי גם וביחוד, לבל נחיה ״אבן נגף וצור מכשול״ בעד אחרים, יען לא לבד, כי יביאנו ה׳ במשפט, לתת דין וחשבון על אבדן צדקת עצמנו, כי גם על כל נזק ופגם, אשר נעשה בסבתנו לאחרים, אשר על ידי עצמנו או באמצעותנו צדקת לבבם תרד לאבדון ומפשענו נגע למו.