Horeb 387

ואם כן ״הכבוד״ הנהו תנאי נכבד בעד החיים ובעד שמחת ״החיים״ — גם לרוב הנהו המניע והגורם גם השומר את ״הצדק והמישרים״, ולכן עליך החובה, לכבד את האדם ״בכבודו״, לכבדהו בציורו זה וחלילה לך להמית אותו ״בצלם דמות תבניתו זה״, גם לבלי להביא בסכנה את הענינים היקרים העומדים ותלוים על ציורו וצלמו זה, לכן, אל תדבר מהאדם דבר מה בגנותו! ולו יהי, כי גם אמת הוא הדבר אשר תדבר, לו גם רואה הנך, כי הציור על אדות האיש ההוא חרות הנהו בלבות האנשים במדה נפרזה ובחזיון שוא, מאשר הנהו באמת, גם אז אל תפגע ואל תפגום בכבודו, ונהפוך הוא, עליך לשמוח על זה, כי עוד כבוד חברך חביב הנהו — ואל ימלאך לבך לקחת על שכמך את המשרה להיות ״התלין״ (שארפריכטער) שלו, בטרם נחרץ מאנשים משפט קשה עליו, לחלל ולהמית את כבודו. — (הן אתה לא תוכל לשים יד ולרצוח גם נפש זה האיש, שכבר נחרץ דינו למות) אמנם עליך לשמוח על כבוד רעך, כי בעיני אנשים עומד הנהו במדרגה גבוהה מאשר ראוי לזה, ואל תשלול ממנו את המניע והמס~עיי~{ייע} האחרון להטבת דרך חייו, ואל תכבה את נחלתו האחרונה, אשר לא עוממה עוד בקרבו בשלהבת־יה, לפעול איזה דבר טוב בחייו, אף לרמז על אדות איזה דבר רע, הנמצא ברעך, או להביע אמר, כי אמנם, לו רק חפצת, יכולת לדבר רע על חברך, גם זה דומה הוא אל ״לשון הרע״ —