ואם ככה נורא הוא עון ״לשון הרע״, אם החטא הזה כה כבד מנשוא, יען הוא יביא שואה נצחת על חיי האנשים וקללה נמרצה היא להצדק ומישרים, האשר והשלום, ואתה בכל זאת הנך. חפץ תחפוץ להסיח דעתך מזה, מבלי לשמור לשונך ומוצא שפתיך, הנך חפץ לדבר תועה ולשוחח ככל אשר יעלה על רוחך, מבלי שים לב, פן ימית דבורך זה את ״הכבוד ואת השלום״ של רעך, אף תצטדק באמרך: ״הן באמת לא חשבתי רע וכונתי לא היתה בזה להרע לרעי״, כי אמנם הוצאת בלשונך דבר מר רק לעשות ״שחוק לך״ ושעשועים לנפשך, לבלות את העת בדברים של מה בכך ובאמת מפיך חתמלטו מלים ״לא בצדיה״; אולם, האם יוכלו בבלי משים להשתעשע ולעשות שחוק לנפשם באשר האדם ובשלומו? הן ״לשון הרע״ היא תמית ותשחית יותר מחץ רעל, ואתה חפץ תחפוץ, לכונן על יתר את חצי לשונך, מבלי חשוב, פן יפגעו ויפלחו כליות ולב?! הנך חפץ תחפוץ, להרגיע לבבך ולאמר: לא כי, הלא משחק אני, לא, כי צחקתי!! אולם הביטה וראה, כמה כחה של לשון הרע גדול: ״הן חכמת אדם תזהירך ממנה זה אלפי שנים,— אולם ללא הועיל — זה אלפי שנים נקבו אבותיך, חכמינו ז״ל, להמדבר לשון הרע את השם: ״כופר בעיקר״, יען כופר הוא בשופט כל הארץ, אשר יביא במשפט כל דבור ורעיון, אף מתחו עליו גזר דין קשה מאד, והגידו לנו, כי עון לה״ר רע הוא עוד מעבודה זרה, ג״ע ושפיכות דמים — גם אמרו, כי להמדבר לה״ר אין לו חלק באשר ושלום לעולם הבא, על אשר המית את ״האשר והשלום״ של זולתו בעולם הזה — ובכל זאת ללא הועיל — זה שנות אלפים יקראו אותה בשמה הנורא וייסרו אותנו מלכת בדרך המגבירים בלשונם, גם שמו אותה לאלה ולקללה, ובכל זאת ללא הועיל!! כי לדאבון לבבנו רואים אנחנו, כי בכל עת תמיד, היא תאריך ימים ותוסיף לפרות ראש ולענה, עד כי לא נמצא כל חטא ועון בין בני אדם, אשר כה יך שרשיו בלבות אנשים, גם ישא פרי כחש לפנים והיום, כמו החטא והעון הזה של ״לשון הרע״ — לכן אחרי הידיעה המעציבה הזאת, אתה עלם בן ישראל! את עלמה בת ישראל! אם חפץ תחפוץ לאמץ ולחזק את לבבך ולזכך ולטהר אותו, למען תחיה חיי איש־ישראל, הבה! ראשית דבר, ראה וחכם, והתרחק תכלית הרחוק מהחטא והעון של ״לשון הרע״, נצור פיך ולשונך. והנה יען כי כה התפשט העון והחטא הזה, יען כי כה בנקל יכשלו בו רבים, ויען כי לרוב, לא ישימו לבם לקדש את מוצא שפתם, אף בנקל ימצאו תואנה, להרחיב פיהם ולדרוך קשת לשונם וללכת רכיל ולדבר תועה, לכן השמר לך, והיה אדון ושומר ללשונך! קדש את לשונך ודבר ה׳ אשר בפיך רק לדברי חכמה לאמרי בינה ויראת שדי — ובמקום אשר לא תוכל לקחת דברים כאלה, זאת עשה, סגור פתחי פיך ובלום שפתיך והחרישה! עלם ועלמה, בן ובת עם ישראל! בהיותכם בחברת אנשים כאלה, אשר לא תוכלו שמה להביע אמרי בינה, חכמה ותושיה, למדו לשונכם להאלם דומיה!! ואם גם ימצאו חברי החברה עליכם תנואות, באמרם: מה נואלו אלה, להיות בסוד עליזים רק ״חברים מקשיבים״, עד כי אין מלה בלשונם — מבלי להתערב בשיחתם, מבלי הוציא רוחכם כמוהם, למהר לדבר תועה רשע־כסל, חסרון ומום, עמל ואון על רעכם, או להגביר לשון ולהרחיב אמרים שנונים שחוק ולצון, לעשות ענג להמסבה ולקנות חן בעיני המסובים — אולם טוב טוב לכם, כי לא תנחלו כבוד בחברות כאלה בארשת שפתיכם, ולו יהי, כי לא יחשכו גם כלימה מכם באמרם, כי לא תכירו מקומכם ולכן גם מקומכם לא יכיר אתכם, יען הנכם ״חברים לטורח על החברה, עד כי ירחיקו אתכם ממנה,— אבל טוב טוב לכם, לחדול מחברה כזאת מעשות לה ענג, לבלות את הזמן ברוב דברים לא יחדל פשע, להמית את כבוד האנשים ושלומם — ״חברות ושיחות רעים״?? — אמנם טוב ויפה הוא, אם האנשים, אחרי כלותם את מלאכתם יתקבצו יחד במושב חברת רעים, לשוחח ולהשתעה יחד בדבר עניני החיים השונים הנוגעים לטובת כלם, ובחברות אנשים כאלה ינאמו נאום ויקחו דברים בעניני ״הכלל״ להביא תשועה ברוב יועץ, בעד אשר מפני דאגות הפרנסה וצרכי המחיה והכלכלה, בעת יעבוד כל אחד עבודתו לבדו, הלא לא יתנהו לבו, לחשוב אדות זה, עד כי אז יסיח דעתו מעל כל אלה, אטנם טוב אשר יפה הנהו, אם חברה וקבוץ אנשים, בהתאספם יחד, ימתיקו סוד ויתיעצו, להיטיב ולהועיל בהליכות — עולם ולהורות את האדם, לכבד ולהוקיר את אחיו ולהיות הקשר אמיץ באהבת־אדם וביקרת כבודו, או אז ״חברות רעים״ כאלה הנן באמת העוזרות והתומכות ״לחברת האדם הכללית״, לפעול ישועות ולהביא ברכה בארץ; אולם אם בחברות רעים כאלה, אשר אז כל אחד מופנה וחפשי הנהו מעניני הפרט ואין מעצור לו לשים לבו לעניני הכלל, אם בקרב בחברת אנשים, אשר יפטירו בשפתם וכל מעינם בכלל, להשפיל כבוד זולתם, ולדבר דבר על אדותיו, חדלו לכם נם לדבר ״טוב״ על רעכם שלא בפניו, יען הנפשות השפלות, אם תשמענה אתכם מדברים דברים של מה בכך אדות זולתכם, יוכל היות, כי לא תשמנה לב לדבריכם אדותיו ותשכחוהו, אבל אם תרהיבו, להביע באזניהן בחברתן ״תהלת״ איזה איש, אז השקט לא תוכלנה ולא יהיה מעצור לרוחן, ומני אז האיש המהולל מכם יהיה מטרה לחצי קנאתן, אף הקנאה הזאת תדע לה, להוציא מבית נשקה מבחר כלי נשק וכלי בלע, לעולל בעפר קרנו ולפלח כחץ את כבודו ולהחשיך את זהרו ולהבזות את האיש בעיני כל המסובים, לשים לאל את אשר דברתם טוב עליו ולבטל את תהלת פיכם, שהיא כקוץ מכאיב בעיניהם.