אולם כמו בארץ ישראל ביחס האדמה, ששמה מחויב הנך גם בגלל ציורי מראית עין, לכבד ולהוקיר כל חוק הבריאה, כמו כן עליך החובה בכל מקום, בנוגע לבעל חי וצומח, גם בשמושך עמהם לטובתך: בעבודת מלאכה ובעד עטיפתך, להחם את בשרך: מלבוש — ולהחזקת חייך: מזון, להוקיר ולכבד ולשמור את החקים האלה:
בעלי חיים, אשר חוק הבריאה של ה׳ לא יאחד אותם יחד בפעולתם לעבודת התבל, אל תאחדם אתה בפעולת עבודתך (החוק השלישי).
כמו חלק ה׳ את הברואים למיניהם — כן הבדיל ה׳ ויחלק את חיל צבא יצוריו בהיקף גדול מזה במערכות (רייכע) ולכל מערכה נתן תעודה ותכונה מיוחדת, גם בעד כל אחד יעד חלקות אדמה באדמה, שהיא אם כל נמצא בתבל — ועל ידי המערכות האלה תכנע בן אדם, — אתה — אשר תחשוב את עצמך, כי תעצור כח למשול על כל תבל ארצך, אך באמת הנך נכנע תחתם ומתפעל מהם בחיי עצמך ובנטיות לבבך ורוחך, יען כי בו בערך, אשר תבוא האחת או השנית מהמערכות האלה ביחוד במגעך, במחוז מגורך בתבל ארצה, האחת או השנית פועלת ומשפעת ביותר עליך באופן כזה, עד כי בכח השפעתן אתה תכונן נטית מהלך חייך, את פעולתך, רגשותיך, עבודתך ועמלך, ועל פיהן תברכנה מחשבותיך וחות דעתך. — ככה תתיצבנה לפניך מצד אחד ביחוד ״מערכת הבעלי חיים״, ומצד השני ״מערכת הצמחים״ והנה מספיקות לך כל צרכיך, בתור מזון, כלי אומנות ומלבוש; אבל כפי אשר הנך מתקרב ומתמכר ביותר אל המערכה האחת או השנית, להתכונן על ידי ההתמכרות אל האחת או השנית בתכונה מיוחדת הבאה לך בכח פעולתה עליך, פעולות המערכות המיוחדות האלה היו נכרות ביחוד בילדות מין האנושי בתבל ארצה, אשר אז האדם לא יכול עוד בכשרון כחו ובתחבולותיו להפוך ולשנות את האדמה, גם להביא התרחבות החליפין והתמורה (אויסטויש) המסירה לאט לאט את ההבדל הבולט בין התכונות המיוחדות, ואז נכר היה ביותר ההבדל, שהוא גם היסוד מוסד אל תולדות בני אדם. בהיות האחד, איש עובד אדמתו, מתלכד ומתדבק אל קנינו ומתפתח ע״י כשרונותיו אל תחבולות חיצוניות, והשני, אשר בחר להיות רועה ומגדל בהמות, שהוא המצב היותר חפשי והיותר מסוגל להתפתחות פנימית (קין, הבל ועוד), לכן במלבושך, שהוא המחסה היותר קרוב אליך, שהוא יציג גם הופעת עצמותך, עליך להראות ולהודיע, כי אמנם הנך נכנע תחת סדר ה׳ גם בהבדל המערכות, וכי בהתפתחות חייך, חיי אנוש, הנך מרגיש את חלוקת סדר ה׳, באופן, אם תחפוץ להלביש את גופך ולהתעטף בבגד הנעשה מחומרי המערכה האחת אינך מערב בלבושך זה גם את החומר הלקוח ממערכה השנית — ובתור דוגמא לכלאי בגדים. שהמה נודעים לך, הציבה לך התורה ״צמר ופשתים יחד״ (שעטנז), רק זה האיש אשר בצלמו הציג לפנינו את מושג ״הכלל״ שהוא בא כחו, בתור האיש המאחד באגודה אחת את צדדי ההתנגדות, הלא הוא ״הכהן״, שתעודתו לאחד את הקצוות, רק בבגדו דרושים היו להיות ״צמר ופשתים״ מעורבים יחד (החוק הרביעי).
ובאחרונה החוק של. ״ההבדלה וההפרדה״ (שיידונג), שהנך רואה במראה החיצון של התבל ביצוריה בעלי אברים, — החוק הזה ישלוט גם בחומרים, אשר בעולם הפנימי של כל יצור פרטי הלא הוא: ״לקבץ על מנת לפזר ולבלוע על מנת להפליט״, שהוא המושג של כל החיים הפנימיים — במפעלך בחומרים החיצוניים, להביאם אל תוך גופך ובתקנך אותם בתחבולותיך, לכונן ולהחזיק את חייך על ידי המזון, עליך להראות ולהודיע, כי גם בפנימיות חיי איבריך כבד תכבד את חוק ה׳, ואינך מערב יחד, את אשר הבדילה המכונה הפנימית, להיות דברים מתנגדים זה לזה, ואשר כמעט בלתי נמצאים דברים שהמה מתנגדים זה לזה כמו ״בשר בחלב״ בעוד הראשון שייך אל עצמות הבעל חי, והשני הלא נבדל ונפרד הנהו, בהיותו נועד להחזקת המין וכלכלתו (החוק החמישי).