Horeb 418

ו: כבוד נבלת גוף האדם — קבורה.

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אתו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ, כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלקים תלוי ולא תטמא את אדמתך, אשר ה׳ אלקיך נתן לך נחלה (דברים כ״א כ״ב)

גם את גוף האיש אשר נתלה בגלל אשר נמצא בו חטא משפט מות והומת, אזי, כאשר נוכחת לדעת, כי אמנם כבר מת הנהו, אל תלין את נבלתו ממעל להארץ, כי את האיש המת לא תוכל לחשוב עוד לחוטא ופושע, יען העונש של משפט מות הנעשה בו, הלא הוא נחשב ״לעונש ה׳״ כמו כל מות ומשכלת שהוא משלחת ה׳, והשופטים הלא המה רק באי כח ה׳ בארץ, למלאות את פקודת ה׳ בהוציאם לפועל את דבר משפטו.— תורתנו שבע״פ תלמדך לדעת מאיש ״חייב מיתה״ כזה, כי עפ״י המסורה האיסור והחובה הזאת נוהגים המה גם בכל גופת מת, כאשר נוכחת לדעת, כי אמנם מת הוא, לבלי הלין את גופו מבלי סבה נחוצה עד אחר בוא השמש, רק לקברהו בעצם היום ההוא, מבלי להחזיקו עוד יותר ממעל להארץ, ורק אז יוכלו לאחר יותר את זמן קבורתו, אם אריכת הזמן דרושה היא. לצורך הכנות קבורתו ולפי כבודו.