ז: כבוד גוף עצמך — אסור אבוד וסכנת עצמו ומצות שמירת נפשו.
ראה נא! הן תוכל לאמר: אמנם חפץ אחפוץ להיות צדיק וישר נגד כל יצור מסביב לי, חלילה לי, להפריע אף את שלום האחד מהנבראים, מהאדם עד התולעת, מהאדמה עד הבגד, ולהרוס את מתנת מציאותם, גם בטוח אנכי, כי לא נמצא גם אחד מהם, אשר ידרש לו להביא תלונתו עלי לפני כס — יה ולהאשימני, כי פעלתי לו עולה, יען ידעתי גם ידעתי, כי כל אלה וכל אחד מהם הלא לא לי המה, רק כלם כאחד וכל אחד מהם הנה הנם קנין קדוש של ה׳; אולם כשאני לעצמי, הלא גופי וכחותיו, המה באמת ״כלם שלי״, ועמהם הלא אוכל לעשות כרצוני וחפצי, הן אוכל לשלוט עליהם כרצוני ולהשתמש בחלקיהם כטוב בעיני, אם להאבידם ולהפסידם או גם לשלול ולהסיר ממני את כלם כאחד, או לחפש את עצמי מהם — הלא למי זה אחטא בעשותי זאת? למי אפעל בזה און? — אולם הביטה וראה! תורת ה׳ תתיצב לנגדך וביחוד בדבריה המסורים ומקובלים לנו ממנה, שהמה יענו ויאמרו לך: אין אדם רשאי להכאיב ולצער את עצמו, חלילה לאיש להיות : טורף נפשו בכפו! יען על כל אחד החובה והמצוה, להחזיק ולכלכל ולקים את גופו, ולחטא ועון יחשב, להרפות ולהחליש את עצמו, יען לא ידע האדם איך ובאיזה אופן נחוץ הנהו לתועלת עולמו — ואם גם שופטי אדם לא יוכלו לחרוץ משפטם על מעשהו זה — הלא ה׳ שופטהו!! אבוד עצמו לדעת ומצות שמירת נפשו ילמדו אותנו חכמינו ז״ל, וכפי הנמסר לנו גם מהכתובים האלה: באמר הכללי ״ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש״, כי ה׳ ידרוש דין וחשבון בעד כל אדם, שנועד הנהו לשאת נפש אדם, ובמצות: ״רק השמר לך ושמר נפשך מאד״ הלא הוא, לשמור ולהשגיח היטב על נכסיך: הרוח והנפש, גם להכיר ולדעת אל נכון, כי ״כחות גופך״ המה אמנם התנאי החיצון שלהם.