ח: כבוד הגוף בתור כלי מיוחד ומקדש מה׳ בעד הרוח — אסור גדידה, קרחה, שרט, כתבת קעקע.
בנים אתם לה׳ אלקיכם, לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. כי עם קדוש אתה לה׳ אלקיך ובך בחר ה׳ להיות לו לעם סגלה מכל העמים, אשר על פני האדמה (דברים י״ד א׳).
בנים אתם לה׳ אלקיכם! אם תמלאו את תעודתכם, כפי התורה והמצוה — ובגלל מעלתכם זאת קשר ה׳ אביכם את הקשר של הרוח עם גופכם להיות באגודה אחת, ויכרות את בריתו עמכם, ויורה אתכם, איך להתנהג עמהם, לפי מדרגת האדם, לכן אל תזידו לרומם ולעלה את ״רוחכם״ ע״י השחתת גופכם, או בהתגברות עליו ע״י ענוי וצער הגוף, להגביה את הרוח ולדמות, כי בזה יוכל הרוח, לעמוד ממעל למדרגה האנושית, ולהיות כאחד מבני אלים, לכן דעו, כי בנים אתם לה׳ אלקיכם, ובדמיון כוזב, ״לא תתגודדו״.— (צערשניידעט אייך ניכט) (גדידה לע״ז).
בנים אתם לה׳ אלקיכם! כלכם כאחד הנכם קרובים בראש וראשון אל ה׳ ועל ידו הנכם קרובים גם איש לאחיו — ואם יקרא אביכם אליו את אחד מבניו מחוג קרבתכם, אל תראו ואל תוכיחו בשום מעשה, כאלו רק באיש הנעדר מכם הנהו תלוי ערך וחשיבות עצמכם, ואשר בהפרדו מכם חייכם עוד אינם חיים, עד כי תדמו, כי צלמכם (פערזאנליכקייט) מעתה נחשב ככלי אין חפץ בו, עד כי תחפצו להשליך אותו מנגד, ולאות, כי נקלותם בעיניכם, תשדדו מגופכם ראשונה את המחסה ועדי השערות מעל ראשיכם, לכן חלילה מכם, לשים קרחה למת! חלילה לכם מעשות כזאת, ודעו, כי לכל אחד מכם בחיים יש ערך וחשיבות בפני עצמו ערך חוג חיי עצמו — אמנם מעגלות החיים של הקרובים והידידים יבאו ויתלכדו יחד בהתחברות של אהבה וידידות, אולם אם גם אחד מהם נעתק מחוג חייו, בכל זאת על כל אחד מכם להתחזק, גם להוקיר את מעגל חייו לבדו, ולכונן את עצמו באומץ וחיל בעד עבודת אלקים שלו בחיים, (קרחה למת).
אני ה׳! עבדי אתם בחיים, שלי אתם במות ופה ושם אני ה׳, לכל אחד קראתי לעבודת החיים, ואם אקרא לי מפה את רוח בן אדם לבוא אלי — הן אמנם תחסר לכם מני אז הנפש, שחיתה אחיכם וקרובכם עלי אדמות, אבל הן זאת הרוח, אשר שבה אל אלקים, לא היה לכם לא אדון ולא אל חייכם, אשר עת נפקד מקומו מכם תחשבו, כי בהעדרו נלקח מחייכם פה המרכז והיסוד שלהם, עד כי בגלל זה ידרש לכם, להראות אותותיכם אותות על האבדה שאבדתם, בבואכם, להרוס את הגוף ולפרוע פרעות בתנאי חייכם פה בתבל, אני ה׳, לכן אל תפציעו, אל תעשו שרט (פערוואונדונג) בגופכם בגלל נפש מת (שרט לנפש).
אני ה׳! למלוא רצוני בבחירה ובחופש על פני האדמה נתתי לרוחכם ונפשכם את הגוף, להיות כלי יוצר למו. הגוף הלא שייך הנהו להרוח והנפשות לי לבדי הנה! ולגופכם אין תעודה אחרת פה — לכן אל תכוננו את גופכם, ליעד אותו לעבודה אחרת, הן את התכנית שלי, את צלם אלקים, הלא זה כבר ישא הגוף עליו בהיותו ״אדם״, גם את חותם הברית בהיותו בן ישראל! חותם אברהם ובריתו, הלא חרות הנהו עליו לאות ברית, לכן אל תקעקע (טעטאווירען, איינגראבען) בו אות וסימן אחר (כתבת קעקע).
ראה י״ד ק״ה רק מותר הוא לתכלית רפואה, לעשות איזה שרט בעור. לקרוע גם שער אחת על מת היא קרחה ואסור.— (שם).