האיש, אשר רק פעם אחת טעם מכוס חמדת בשרים — ״מהזנות״, מאז והלאה יחשוב רק את ״ההנאה״ למגמת לבו ואדיר חפצו, הוא ירד וישפל למדרגת בהמה, והנהו כה נבזה נמאס, בעוד יתאמץ, כי גם רוחו אשר ירד פלאים, מאז והלאה יעבדהו בתחבולותיו, להפיק זממו ולמלאות ספקו בחמדת בשרים, זה רוח האדם, שעליו הלא להיות תמיד המושל והשליט על רוח הבהמה, אשר בקרבו.
ואם האדם יבחר גם יחשוב ויוקיר את ״ההנאה״, להיות לו למעלה ראש עד כי רק התאוה תנהלהו, אל כל אשר תהיה רוחה ללכת, ובשמוש עם גופו איננו סר עוד למשמעת ה׳, רק ישמע לקול תאותו ומתחרה למלאות תמיד משאלות לבבו — האם יוכל איש כזה עוד, לחשוב את עצמו וכל הנבראים, כי המה ״עבדי ה׳״?! האם יוכל, לחשוב עוד את כל קניניו, כי המה רק אמצעים לעבודת ה׳? הן איש כזה יגרש מלבו או לא יבין עוד בשום אופן את מושג הרעיון: ״ה׳ הוא אל יחיד ומיוחד ואדון כל הארץ, אשר אותו יעבדו הכל״! הוא לא יאבה, להכיר עוד בכללות העולם את החוק השורר, אשר נתן ה׳, בעוד הוא כבר גרש את החוק ההוא כלה מקרב לבבו! הוא ירד וישפל להיות עובד עבודת אלילים, באיזה אופן ותכונה שתהיה.
והנה איש כזה, אשר לא יעריך ולא יכבד עוד את ערך גופו ומשתמש עמו שלא כהוגן, בעוד כל מעינו רק, למלאות תמיד את תאותו, האם איש כמוהו יחשוך את עצמו מהשתמש גם עם קנין חברו, עת ידרש לו למלאות תאות נפשו? לכן ״הזנות״ תביא גם לידי ״גזל״ — גם לידי ״רציחה״.
ואם רק יחלו באחת מהעבירות של ג״ע, ע״ז ושפ״ד, הלא היא תמשוך אחריה בנקל גם את שאר אחיותיה, בנות התפתה, והדור אשר בו גרשו ממנו את ה׳, את כבוד האדם ואת הצדק, הוא יחרב ויכלה ויתם לגוע, וכאשר יאמרו חכמינו ז״ל, כי דור תהפוכות כזה כבר השפל למאד ורגליו שאול תתמוכנה, אף אם עוד למראה עינים יתנוסס ויתנוצץ, אבל ברק תפארתו הוא ברק ״עץ רקבון״, עד אשר יקום דור חדש ויכונן מחדש את מוסדות העולם. — (ראה מערכת העדות פרק ט״ז).