והנה לדאבון לבבנו רואים אנחנו, כי לא נקו מהחטא והעון הזה לא מעטים גם מבני העלומים, אשר לבני ישראל. אהה לזכרון האיום הזה! פן דבקה גם בהם הרעה הזאת, לכבות חלילה את נר ישראל, אשר שמנו היה תמיד שמן — זית זך, טהור וקדוש לה׳, וכחו וחילו היה תמיד לישראל ואוריתא, לכלכל את חיי המשפחות בקדושה וטהרה, ואם יבואו חלילה ימים, אשר במחיר השכלת המאה הנוכחית והטעם החדש יאבו נערי אצילי בני ישראל, לתת את כל מחמודיהם בעדה, ואם בתי ישראל ובני העלומים — אף כי חלילה עוד לא גברה הרעה — לא יוכלו עוד להיות לאות ולמופת בטהרת חיי המשפחה, בתום וצניעות — ומדאגה מדבר פן גם בישראל יחולל חלילה כבוד קדושת החיים בבתי אבות למשפחותיהם. הן אמנם, מי לא יחפוץ להיות חמוש בדברי הנביאים, בכח הנביאים ובתעודת הנביאים, למען יוכל גם עתה לעמוד בפרץ חומת ישראל, להטיף אמרי מוסר ותוכחה ולקחת דברים חוצבים להבות אש — דת, לשמור על ידם את התום והקדושה, להפחיד את התמימים, לבל יכשלו ולבל יפרצו גבולות עולם גם להחיות ולחזק את הנחלשים — אבל דברי הנביאים, כחם ותעודתם מאין נקחם לנו?!! — עלמות! בנות עמנו! אמנם לפי המהפכה, אשר נראה במאה הנוכחית אמנם הגדלתן לעשות, יען אתן נשארתן עד כה בתומתכן, לכן גם מעתה והלאה היו טהורות וצנועות בגופכן, בלבכן בנפשכן ובדבורכן, אל תחשבו עד למותר בכל עלם זר — נבזה, נמאס יהיה בעיניכן הגבר, אשר הכרת פניו תען בו, כי יבול כציץ נובל — ואז קוה נקוה, כי בפעם שנית ״בית יעקב״ ינצל ע״י ״התום והצניעות״ של נשי ישראל.
ואתם הורים! אתם! אשר ידעתם, כי עוד בימי עלומיכם, החל דרך החיים לרדת מטה, וכי החטא מני אז יצעד צעדי אונו בצעדי ענק — שימו לב על בניכם, השגיחו עליהם בעין פקוחה, הן בשנות העשר, התשע וגם השמונה ישנם בבנים אלה, אשר כבר החלו ללכת בדרך חטאים — בקרו ובחנו את בתי הספר, את חברי בניכם, את בני ביתכם, את אוהבי הבית! אהה! החטא יתפרץ בשבעה דרכים, לחדור בקרב חוג בני העלומים. היו רעים לבניכם! הזהירו והוכיחו אותם באביב עלומיהם. היו עזר כנגדם במלחמת יצרם! אל תרפו מהם ואל תעזבום גם בשנות חייהם, אשר אז תגבר המלחמה ביותר! — ראשית כל דבר בארו להם את תעודתם הנעלה, להיות איש ישראל! הבינום, מה הוא עצם טהרת קדושתה, מה הוא עצם מעלתה הנשאה — עד כי לבם יתעורר ויתרגש ברגש — יה, וחפץ נאמן ותשוקה רמה ימלאו חדרי לבבם להתעלה ולהתרומם, למען יהיו ראוים ומוכשרים לשם טוב ומאד נעלה כזה — עד אשר ישימו כל מעינם, גם יאזרו חיל, להיות לפני ה׳ ולהוציא לפועל את תעודתם הרוממה הזאת, עד כי יעצרו כח לצאת חלוצים ללחום מלחמת היצר בבית ובחוץ, אף תעוז ידם לנצח במלחמה — הקריבו אותם אל ה׳, למען ילמדו בשחר טל ילדותם לירא את שם ה׳, לבטוח בו גם לשאת עיניהם תמיד אל אל בשמים, עד כי בכל עת ובכל שעה של סכנה, נסיון ומבחן, יפנו תמיד את לבם אל על, ינצלו ויצאו למרחב — פתחו להם את ספרי התנ״ך והתלמוד, עד כי אלה יהיו שבטם ומשענתם סלה בדרך החיים; בהם ימצאו מקור חיים ותנחומות — יה למשיבת נפש ולהחליף כח במדבר וישימון חייהם, והיו אתם, הורים, להם לדוגמא למשל, לאות ולמופת על ידי הליכות חייכם של תום וטוהר, יראת שמים ויראת חטא. היו אור לנתיבתם. בראותם לפניהם, כי אמנם חייכם, הלא המה חיים של תום וטוהר, צניעות ויראת שדי ברוח ובדרך ישראל, ובטוחים תהיו, כי מכם יראו וכן יעשו — או אז יגדלו וינובו עוד הפעם בני ישראל ובנותיו כשתילי זיתים בגן ה׳ אף יהיו מטע לשם ה׳, לכבוד ולתפארת ישראל, ראה ״עדות״ פרק ט״ז ומערכת ״החוקים״ פרק י״ד.