באופן כזה עליך לכונן את זמנך להיות נחלק בין למוד ומעשה, ואין אף חלק אחד מהזמן בכל עת היותך פה בתבל, שהנהו ״לבטלה״ ושייך לך, עד כי תוכל להתרשל ולהתרפות בו, או לאבוד ולבלות אותו בבלי כל תועלת, וכמר החובה והמצוה עליך להשקות את רוחך ולבבך תמיד, להיות כולו משקה ורטוב ממימי התורה הנאמנים — כן עליך להיות נזהר, לבל תסיח דעתך ממנה ולבל תסיר אותה מלבך, גם לבל תעזוב את באר מים חיים, לשאוב לך מים מבארות נשברים, אשר לא יכילו המים, או לשתות תחתם מים עכורים מים הרעים — שמר לך מבטלה! חדל לך מעסק, שהוא בבלי תועלת גם מלבלות את הזמן בהבל וריק — ״בטלה״! אמנם אין איש אשר ילך בטל באמת, יען בה בעת אשר אינך עסוק וטרוד במלואי התורה והמצוה ובלמודה, אשר כנראה הנך בטל ומופנה, אבל זאת לא זאת, יען אז רק הרוח העולה הוא למעלה, רק הוא ישבות וינוח, אבל רוח הבהמה שבך עסוקה וטרודה אז מאד, אז הנך שונה ״בעצלות״, והכשרון שבך, להרחיב את חוג חיי הרוח והמעשה הולך הוא הלוך וחסור, גם יתעוררו בעת ההיא בקרבך רגשות בהמיים, לפרוע פרעות בתומת לבבך ובהליכות עולמך, ועל שדה חייך הפנימיים, יען חדלת, להשגיח עליו ולשמור אותו היטב, יעלה כולו קמשונים, גם יגדל ויציץ שמיר ושית של חטא ועון, והבטלה המביאך בתחלה לידי שעמום תהפך להיות ״אם כל חטאת״, לכן חלילה לך ״ללכת בטל״! גם איככה ימלאך לבך לדבר מבטלה וזמן פנוי? האם לא נוכחת לדעת, כי אמנם כל חייך הם רק פעולה ומעשה מבלי מעצור, למלאות את תעודתך, לפעול ולעשות פעולות לחיים של צדק ואהבה, ללמוד ולהגות תמיד בחכמת החיים, לשמור את אוצרות הדעת, אשר כבר רכשת לך, לנצור אותם, לבלי יאבדו ויכלו מבלי שמירה מעולה, באפס תקוה, ולהתעתד ולקדש את עצמך לפני ה׳ — האם תוכל להראות אף על החלק היותר קצר שבזמנך, לאמר עליו, כי הוא זה איננו מיועד לתכלית הנזכרת, עד כי בחלק אחד מחלקי הזמן ההוא, תוכל לדמות כי הנך רשאי — למנוע עצמך מעשות איזה דבר מכל אלה, וללכת בטל? אמנם ה׳ ידרוש ממך דין וחשבון בעד כל חלק וחלק מעתותיך, אשר הוצאת לבטלה!! —
אבל למען הנצל ״מבטלה״ חלילה לך מעשות שום עסק כזה הבלתי מביא לך כל תועלת או עסק, שיוכל לסבב לך נזק ומגרעת, בעוד עסק כמוהו איננו טוב מבטלה או עוד גרוע ממנו. — אמנם הלא נדרש לך איזה זמן, לשבות ולהנפש בו ולקנות הרחבת הדעת (ערהאלונג), יען גם המנוחה והחלף כח, הלא היא שייכה גם כן אל החובות של ״הצדק״, אשר מחויב הנך לתת לגופך, לרוחך ולבבך. אף המנוחה והרחבת הדעת מועילה היא מאד, אבל רק באופן אם המנוחה ההיא תהיה מנוחה שלמה, מנוחה שאתה רוצה בה להתענג ולהחליף כח ולחזק את גופך ורוחך, מנוחה והרחבת הדעת כזאת — הלא היא, לצאת אז לשוח במרחבי הבריאה החפשית של ה׳ ולכרות מחדש את הברית עם הארץ עם השמים וכל צבאם, עם תבל הארצי, שהנך שייך אליה, גם לצאת אז מחוג חיי איש פרטי ובודד ולבוא בחברת אנשים טובים או בחברת איש אחד, שהוא חבר ורע נאמן לך, ובחליפות רעיונות בשיחה נעימה והגונה, תוכל לכרות מחדש את הברית עם החברה, שהנך שייך אליה — אמנם מה נעים ומה נחמד הוא הדבר הזה, שהוא נחשב ״למרחץ החיים״ בעד כחות הגוף והרוח העיפים והנחלשים, לחזקם ולאמצם, לחלצם ולעדנם למשיבת נפש — אבל מה נבזה ונמאס ומה רע ומר הוא, אם בגלל ענג להשיב נפש, מנוחה והחלף כח והרחבת הדעת, הנך קורא, שומע ומשתעה בדבר הבלתי מועיל והגון לחייך הנאמנים, ומה גם, לעשות איזה מעשים כאלה, שהמה מתנגדים אליהם, לפעול איזה דבר, שהוא יעשה חונף לרוח הבהמה שבך. דבר, אשר יעורר רק את כח דמיונך ויטמא את לבבך ונפשך, אשר יחלל בך כל דבר קדוש וטהור או תתאר ותצייר לך תמונת החיים, שהיא רק תמונה נעימה למראית עין — ואשר אמנם יוכל היות, כי נמצאה בה הכל, הכל, אבל לא צדק לא אהבה ולא הכרת ה׳ ומדות אנושיות. הן אמנם משיבת נפש כזאת, הרחבת הדעת כזאת, אשר בה תמית ותחלל את רוחך העולה היא למעלה מות הוא!! ומה נאמנה היא אזהרת חכמינו ז״ל באמרם: אל תדמה בלבבך, הן כזאת וכזאת רק קראתי בספר, כזאת וכזאת רק דברתי בפי ובשפתי, אבל הן לא קבלתי עלי להיות נחשבה לי לידיעה ודעה והחלטה בעד עצמי, לגמור אמר בזה בנוגע לעצמי, ומה גם, אחרי אשר לא עשיתי עוד מעולם דבר על פי אלה הדברים ההם שקראתי או שדברתי. — אבל דע לך, כי אין לך דבר שהוא כה נח להתפעל כמו לבבך, לבב אנוש, שהוא מוכשר לקבל כל דבר ריק, רשע וכסל וכל רגש לא טהור. הן אמנם זה הדבר, אשר שמעת וקראת עתה והנהו נחשב בעיניך כי הנהו בלתי מתישב אל הדעת ומקובל לרצונך — אך ידוע תדע, כי הדבר ההוא ישאר בכל זאת בזכרונך וברוחך — ובשעות בלתי עסוקות בדברים טובים ומועילים, מבלי משים, יופיע אליך פתאום הרעיון המשחית לחבל, אף יסית וידיח אותך ויצודך למדחפות — הוא יראה לך את אפשרות המעשה הרע, להוציאו לפועל — אתה תתמה תמוה ותתפלא, מאין בא לך רעיון כזה?! אולם הרעיון ההוא לא ירף עוד ולא יעזבך, ואם אז תלחם נגדו, אז כבד תכבד עליך המלחמה מאד, אף אין כל ערובה לך בעד הנצחון — הן כמה נחשבה לך מלחמה כזאת בעוד גם אתה בעצמך מסופק הנך, אם כדאי לך לצאת המערכה, וכי תצא למלחמה נגדו אח״כ אז בנקל תספה בה.— כמו כן בדבר ״הצחוק״ — אשר בו אין כל דעת ותבונה והוא בלתי ראוי והגון בשום אופן לאיש באנשים, לבלות את זמנו בשוא נתעה כזה. — שחוק, שעל ידו תתפרץ התשוקה והתאוה, להיות נבהל להון ואהבת הבצע. הצחוק, אשר יהפך אצל המשחק לתאוה וחמדה נמבזה, ויבוא גם לפרוע פרעות, להתרשל או למנוע מלמלאות את חובותיו הנאמנים, ויביא נזק ופגם לעצמותו, יתרון האדם — האם יכול תוכל לכבד עוד את עצמך אם בענין רע של הצחוק הנך מאבד בו את הקנין היקר לך מכל יקר — את ״הזמן״? לוא יכולתי ולוא הואלתי להנהיגך ולהביאך אל בית מושב משחקים סביב השלחן הירוק שלהם, כי אז הראיתי לך שמה את החזיון המעורר זועה ונועל נפש. שמה יכולת לראות עין בעין את משובת המשחקים, שיחם ושיגם ותנועותיהם המוזרות, ואת האש — הזרה של התשוקה והחמדה, לזכות בכסף זולתם. למען תתפלץ, תבהל ותחרד ותמנע מעסק השחוק ידך!! הביטה וראה על פני הנער, אשר יאבד ויבלה ויכלה בשחוק את תעודת חייו, או שים עינך על אבי משפחה, אשר עם משחקים חלקו, איך יאבד בכל ערב על שלהן הצחוק את זמנו היקר, שעליו לקדשו, לא רק בעד עצמו כי גם בעד אשתו, בניו ובני ביתו. איך הוא מאבד בצחוק את שלום נפשו ושלום ביתו — כמו כן עליך להתבונן עוד, כי באופנים שונים הכסף אשר יזכה המשחק, לא בצדק ולא ביושר יוכל לקרוא אותו בשם ״שלו״, ובכל האופנים רעה ומרה היא אחרית הצחוק, או אז תוכח לדעת, כי בלוי זמן למשיבת נפש והרחבת הדעת כזאת אך זועה היא, בוז וחרפה ודראון (ראה ח״מ ש״ע ג׳, א״ח ש״ו ט״ו ולמעלה בספר הזה).
אמנם אתה עלם בן ישראל! אם אך תכיר ותדע אל נכון את הסגולה הדגולה אשר בכתבי הקדש, את חין ערך ספרי אבותינו, אז תאהוב ותוקיר אותם ותשים כל מעינך בהם, להיות לך היקר מכל יקר בחיי חלדך, המה יהיו לך מאורי אור בדרך חייך גם שבטך ומשענתך סלה — שגיא כח חזק ואמיץ יהיה לך הברית עמהם, כל עוד תנסה את כחם בחיים — רוח ה׳ ינוח עליך, אשר כונן אותו, להיות אבן הפנה בעד ברית עולם, אשר לו עם ישראל כנאמר : ואני? זאת בריתי אותם — אמר ה׳ — רוחי אשר עליך ודברי, אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה׳, מעתה ועד עולם. — (ישעיה נ״ט כ״א).