כל אחד מחויב הנהו, להשתדל לרכוש לו מראש רכוש וקנין הנדרש למחית ביתו, ואז לקחת לו ״אשה״ ולכונן עמה יחד ״בית בישראל״. החובה הזאת מוטלת עליו משנת השמונה עשרה ומעלה, אך האיש, אשר בכל לבבו התמכר אל הלימודים ונפשו חשקה בתורה, עד כי לא יוכל לחדול ולבטל ממנה, להפסיק מעסק הרוח ולפנות את לבו לקבץ ולאסוף גם נכסים חיצוניים, למען יעשה ויכונן לו בית, רק זה האיש, העובד בבלי הרף בבנין העולם הרוחני, אותו תחפש מצות ה׳ מהחובה לבנות את ביתו, ורק באופן, אם לא תזיק זאת לתומת נפשו, לכן איש כזה, ורק איש כזה, יוכל לפטור את עצמו מבנין ביתו החיצון. — מהאמור למעלה נראה ברור, כי רק על זה החובה, לבנות את ביתו בישראל, להכנס במצב האישות ולקיים את מצות ״פרו ורבו״, אשר בגללה עליו לרכוש לו את הרכוש והאמצעים הדרושים לזה, כי החובה הזאת חלה היא רק על ״האיש״ אבל לא על ״האשה״, אשר תעודתה, רק להיות צופיה הליכות הבית, ולהשתמש בהשכל ודעת עם הרכוש המוכן מבעלה, לכו אם כבר יש לך בן ובת או נכד ונכדה, שהמה בן ובת ואם אלה מוכשרים המה מצדם, לכונן את התעודה האנושית הלאה, להביא אותה לידי נצחיות, אזי כבר מלאת את המצוה הזאת, בכל זאת גם באופן כזה אל תשאיר לעולם את ביתך מבלי אשה, להיות צופיה הליכותיו (אה״ע א׳).