אבל אם האח החי לא יוכל לגמור בדעתו, להיות נאות אל הנשואין הללו, או אם נמצאו באמת טעמים כאלה, אשר בגללם לא יוכלו נשואין כאלה להיות מותרים, כמו למשל: אם האח החי הוא ״כהן גדול״, אשר אסור לו לקחת ״אלמנה״, אף כי האגודה העצמותית תמצא לה מקום אם כבר נעשתה בדיעבד (והקדושין תופסין, בעוד אשר בנשואין האחרים מדאורייתא אינם חלים כלל), או אם, לפי חות דעת היושבים על מדין, לא יוכלו לאמר לדבק ההוא טוב, כמו למשל: אם תקופות שנות היבם והיבמה בלתי מתאימות לנשואין יחד בשום אופן, אזי על האלמנה, לדרוש מיבמה בגלוי בפני הזקנים, כי ימלא את חובת ״היבום״ והיבם יבאר להם, כי מאן ימאן בזה, ואז האלמנה תגלה את רגלו ע״י חליצת הנעל וירקה בפניו וענתה ואמרה את נוסח הכתוב : ״ככה יעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו״. — הן אמנם זה אחי בעלה המת באמרו: ״לא חפצתי לקחתה״ הוא יסבב לה, כי תעשה את המעשה הזה, אף יוכיח ע״י הבזיון אשר ישא ויסבול, כי לא מחסרון אהבה לאחיו המת, או מהתרשלות נגד ביתו, לא מפני אלה הסבות ימאן ליבם את יבמתו. — אמנם אח כזה, אשר לא יחפוץ ליבם את יבמתו גם באופן, אם מטעם הדת והמסבות יוכל לקיים את המצוה הזאת, לבנות את בית אחיו, הנהו נחשב גם נקרא בשם ״חלוץ הנעל״ וראוי הוא לאבוד בעצמו את המצב, העמידה והתקומה בתבל. איש כזה ראוי הוא לחרפה ולבזיון ואת ביתו יקראו בשם ״בית חלוץ הנעל״, הלא הוא, כית שהוא בלי מצב ותקומה. המעשה הזה נקרא בשם ״חליצה״.