Horeb 551

ב) עוז ותעצומות הרוח — ציץ ופרי הדעת בעד כל בן ישראל דרושה להיות ״התורה״,¹ראה למעלה פרק ד׳. — יען כי היא אוצר כל סגולה, נחלה בלי מצרים ומורשה בדעת ובחיים. זאת התורה, שהיא נתנה ומסורה לנו מסיני, ואשר רק ע״י הלמוד והמעשה של ההורה נהיה והתחנך ישראל להיות גוי קדוש. — הביטה נא וראה! אם התורה תביע לך אמר ותחוה דעת: כי מן השמים עד לארץ ומארץ עד לשמים, את אשר הנך רואה בעיניך, הכל כאשר לכל יצור ה׳ הנהו, כל כח ״עבד ה׳״, כל סדר חוק ה׳ הנהו. — אף התורה תראה בארץ המלאה כבוד ה׳, גם בעד האדם את מקומו ומצבו, להיות נושא רוח ה׳ והמתוך בין ה׳ ובין הארץ. הבה! הציגה כה גם את בנך בין השמים ובין הארץ, למען יכיר וידע גם הוא את התבל מסביב לו, לראות ולהכיר ולדעת את במת החזיון בעד פעולתו אתו בימים יבואו. למדהו, להכיר ולדעת את עצמו, את חלקו בחיים בתבל ארצהו, ואת חלקו באלקות, אבל בכל וע״י הכל למדהו, להכיר ולדעת, מה הוא זה יצור ה׳, עבד ה׳, חוק ה׳ ודעת את ה׳, — הן כל אלה יהיו לעזר לו, להגדיל ולהרחיב את ידיעתו ״בתורה״, הלא הוא, דעת את ״הטבע״ ודעת את ״האדם״ — כמו כן שור נא! הן התורה תציג ותעביר לפניך את תחלת תולדות בני האדם ודברי הימים שלו ותביע אמרתה : ״בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם״, הלא הוא, כי מתחלת חלוקת האדם לשבטים ולעמים, גוים וארצות עד סוף כל הדורות העתים והזמנים, המטרה האחת של כל תולדות בני אדם, הלא היא רק ״החנוך״ אל ה׳ — היא תראה בעליל בתכנית החנוך הזה ובעד תכנית החנוך הזאת את מציאותו ואת תעודתו. הבה, הוליכה כה גם את בנך בהליכות־אל אלה בתולדות בני אדם ודברי הימים שלו, הכירהו לדעת את כניסת העמים במעגל חייהם ומסלול דברי ימיהם. הבינהו, כי הפלא ופלא הוא הכח והנחל, אשר ינומו בחביון נפשות האנשים, אבל ביחוד, למד ושנן בלבו את הלקח הטוב היוצא לנו מתולדות בני אדם, וכפי אשר תורינה אותה זה שנות מאות, והוכיחהו לדעת, כי על כל דבר וממעל לכל דבר, אשר האנשים יזמו לעשות, למרות החוק והדת, והתאמרו, כי על ידם יבנו ויכוננו להם בנין עולם, חרותה עליהם המלה של ״בטול היש״ ״הבל״, למען דעת בנך או בתך, בלכתו כה במהלך העתים והזמנים ודברי ימיהם, את הידיעה הנאמנה הזאת ולמען ישוב אחרי כן בפנימיות נפשו אל הנצחיות האמתית, אל אל עולם, חי וקים לעד. גם ילמוד היטב, לאהוב את תעודתו, תעודת איש ישראל, מבלי הבט, כי דל חלקו בחיים בדברים הנוגעים לתפארת אנשים; אף לאהוב את תעודת ישראל ולכבדה, אך ורק בגלל דלותו ושפלות מצבו החיצון של עמו, עד עת מצוא — זאת היא העזרה השנית אל דעת התורה, הלא היא דעת את תולדות בני אדם (געשיכטע); אבל כל אלה דרושים להיות לו רק העוזרים אל הדעת העצמותית שלו. — אל דעת ״התורה״,! לכן יחד עם התורה והנביאים למדהו והכירהו, לדעת את ה׳ ״בטבע ובתולדות בני אדם״ ומדעת את ה׳ הבינה״ו את הכרת התבל, ובתבל הזאת, לדעת את האדם, ובאנושית את ערך עם ישראל, ובישראל, את בני דורו שהוא חי בו — ובקרב עם ישראל את המקום והמצב של עצמו — ואם פנימיות נפשו ולבבו כבר מוכשרת וגמולה היא אל השאלה: מה עלי לפעול ולעשות בתבל הזאת, שבה הלא כבוד ה׳ מלא עולם? מה עלי לעשות עם הכחות הנתנים לי מה׳ בעד תעודתי, תעודת איש ישראל, אשר יעד אותה ה׳, למען אוכל גם אני למלאות את חובותי בעד תעודת החיים הזאת? אז, לך עם בנך הלאה והלאה ונהל אותו אל מקור חייו אל המבוע של חכמת החיים אל ״התורה״, מתורתך תלמדנו, מהתורה שבכתב ועמה גם יחד את התוצאות מהתורה שבעל פה, הידיעות היותר נחוצות לו בעד מלואי החובות בחיים. למדהו, לדעת ולעשות את הכתוב לחיים ״בתורות ובעדות״ גם להכיר ולדעת את חין ערך ״החוקים״, ״המשפטים״, ״המצות והעבודה״ (כמו מספרי הרמב״ם וד׳ חלקי ״השלחן ערוך״ את הדינים הדרושים לו לדעת בעד החיים הכלליים), ואם תתבונן בו, כי רוחו הנהו מתעורר בקרבו ומחונן הוא בכשרונות טובים, אז נהג אותו גם אל המקורים של חכמת התורה. הביאהו חדרי המשנה והגמרא, אבל עליך לחנך אותו באופן כזה בלמודו, עד כי בכל אלה ישים את פניו ותכלית למודו ביחוד ״מול פני החיים״, מול פני הדעת את חובת ישראל וחיי ישראל — רק בדרך חנוך כזה יוסיף הילד אמץ וחיל ובאור תורה באמת ואמונה יראה חזות הכל — אולם היסוד והמסלול בעד כל אלה הלא היא ״דעת את השפה והלשון״.— את שפת ארץ מולדתו ואת שפת התורה — לכן הכינה את הילד בשחר טל ילדותו, כי ילמוד לדעת את שפת ארץ מולדתו ושפת כתבי חייו — את שפת קדשנו. — בשפות האלה ועל ידן עליך, ללמדו ולהבינו. להכיר ולדעת את הדברים ויחוסיהם. באר לו את המושגים הנאמנים מכל דבר, למען בהם יתפתחו חיי רוחו באביב עלומיו — ומי אשר הכיר גם נוכח לדעת, כי ע״י השפה, אשר בה תחשוב ותדבר כל תכן מחשבותיך, יקבל הדבר את צורתו ותכניתו הנאמנה, הוא ימצא אל נכון עד כמה נכונים ואמתים המה דברי חכמינו ז״ל, אשר קבעו לחובה ללמד את הילד באביב שנותיו את שפת קדשנו.¹ראה ספרי עקב: מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מדבר עשמ לשון הקודש ואם אין מדבר עמו לשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו קברו. עם השפה הזאת, אשר ילמוד בילדותו הנך מוסר לו גם את המפתחות אל שערי הספרים, אשר ילמוד ויהנה בהם בימים יבואו, והמה יהיו לו יסוד ומקור חייו, גם מוליכיו בדרך החיים — לכן החל עמו בידיעת השפה, וביחוד בתחלה, בגלל למוד השפה, למדהו לקרוא בתורה, אולם בו בזמן, כפי כשרון ותכונת הנער עליך לאט לאט להכירו ולהכינו את דעת הדברים של הענינים הבאים שמה, למען ידע ויכיר את עולמו בשחר טל ילדותו. באר לו את תולדות ישראל ומכל דבר, לדעת ולהכיר את ה׳ ולכבדהו ולאהבהו — וכה הרחיקה ללכת עמו בדרך ההרגל והלמוד שלו, עד אשר תוכל לקרוא עמו את התורה והנביאים גם בגלל תכן דבריהם ומובנם, ויחד עם הלמוד הזה הרחיבה את חוג ידיעתו ״בידיעת הטבע ותולדות בני אדם״, למען יתפתח בקרב נפשו ורוחו תכן התורה ביתר באור וביתר שאת, עד כי יוכל ללמוד את התורה גם בגלל ידיעת חובותיו, למען יכיר וידע את ״המעשה״, אשר יעשה איש ישראל וחי בו, ויכונן את פעולותיו ע״פ התורה, ומאז החל להרגילו גם בלמוד התורה ״שבעל פה״, להיות נלוה אל ראשית למודים אלה. — זה הוא הדרך הכבושה והסלולה, אשר רק היא תוביל אל ״האמת ואל החיים״, הדרך הישרה, שהיא גם עתיקת יומין וכפי אשר סדרו לנו האבות במשנה: בן חמש שנים ״למקרא״, הלא הוא עליך להרגילו בקריאת כתבי הקדש, להבנת השפה והענין. בן עשר שנה ״למשנה״, הלא הוא : עליך להחל, להכירו לדעת את הדינים וההלכות בדבר מלואי החובות ע״י הלמוד של ראשי הכללים והתוצאות של תורתנו שבעל פה. בן שלש עשרה שנה ״למצות״ (בר מצוה), בן חמש עשרה ״לגמרא״, הלא הוא להגדיל ולהרחיב יותר את חוג ידיעתו בתורה ולהעמיק חקר בה בעיון נמרץ. — אולם אהה, מדוע עזבו אחינו את הדרך הכבושה הזאת. מדוע הפכו את הסדר? הן אמנם הרבה קלקלו ביחס מצבו המוסרי של עמנו ע״י עזיבת הסדר הנעלה, אשר אזנו ותקנו חכמינו ז״ל, ומה היה סוף הדבר של האי־סדרים בעניני החנוך, למרות הסדר ותקנות חכמים, שלא קימו אותו להלכה ולמעשה? אהה! התורה נדחתה מהחיים, ואחרי כן מהיות גם בתור למוד ומדע. — עד כי בימים האלה בעיניך תראה ״חנוך״ גם ״בתי ספר״ כאלה, ששם אמנם הלא נמצא הכל ערוך ומתקן — אבל לא תמצא בהם לא את ״רוח ישראל״ ולא את ״תורת ישראל״, אשר אותה עזבו ודעת דרכיה לא יחפצו.