ב) החנוך.
אבל ההכנה לבדה בתתך לבנך את הכח והמדע בגלל החיים הוא רק חצי הצעד של ההתאוששות שלו בעד דרך החיים בעתיד, אך החנוך בפועל הלא הוא ״השלמות״, — לכן בטרם תבוא בעדו העת ולפני הגיע התור, למלאות את חובותיו בחיים אף יחד עם הדעת והלמוד, אשר תתן לו, גם עוד מקודם לזה, עליך להחל, לחנך את בנך בחיים הפנימיים והחיצוניים, לעשות ולקיים את החובות המחכים עליו למלאות אותם בעתיד, אף בהגיע התור של מלואי החובות שלו, גם אז אל תעזבהו לנפשו, ונהפוך הוא, עליך אז להכפיל את השתדלותך ולהוסיף השגחה על זה, לכן בשחר טל ילדותו של בנך השתדל לפעול על חייו הפנימיים, להיות פעולתך אתו, חנך והרגל אותו באביב חלדו, להיות תמיד סר למשמעתך ולתת אזן קשבת לדבריך, למען יוכל לכבוש את רצון עצמו ונטיתו אל איזה הנאה ותענוג מדמה ולתתם כופר בעד כל דבר גבוה ונשא, למען תחשוק נפשו לרכוש לו בחיים.— הרגל אותו באביב עלומיו, בהיותו בחיי חברתו, עם אחיו ואחיותיו, בקרב רעיו ובני ביתו, להיות תמים דעים, אוהב אמת ומבקש לעשות חסד. — עליך לפעול, כי יתעורר בקרבו רגש ההשתתפות בצערם ושמחתם, לבקש סליחה על חטאתו נגדם ולהיות נוח לסלוח גם להם, להתגדר במדת ״ענוה והסתפקות״. פתח את לבו, למען יכניס וישליט בקרבו את ״האהבה הכללית״, לכל אשר נמצא אתו במציאותו בתבל, וככל האפשר באביב שנותיו למדהו במראה עיניו על השמים והארץ, להכיר ולדעת על ידו את ה׳ ונטע בקרב לבו את נטעי הנעמנים, אשר ישוו פרי לחיים: את יראת ה׳, את אהבת ה׳ ואת הבטחון בה׳. עליך לפעול אצלו בילדותו, כי ישוה לנגד עיניו תמיד, כי עומד הנהו תחת השגחת ה׳, אבינו שבשמים, ולכבד ולאהוב את הכל בתור בני אל חי — ואחרי אשר ספרת לו או למדת אותו את קרות אבותיך ודברי ימיהם ויכר לדעת את תעודתו, להיות איש ישראל, עליך לאצול מרוחך עליו, למען ירגיש ויחוש בנפשו כבוד, אהבה וגאון על תעודתו, תעודת איש ישראל שלו. אף ישמח וינעם לו מנת גורלו וחייו בעתיד, להתאמץ כי פעולתו תהיה אתו פעולת איש ישראל. כי לבו יהיה נמשך תמיד אל ״חברת ישראל״, אף יכיר טובה ויהגה תודה וברכה אל הנסיך ואל ארץ מולדתו, ולרחוש אהבה בלבו לכל אדם ולכל היקום. עליך, להרגילו בחייו החיצוניים באביב עלומיו, כי גם בחוג הקטן שלו ימלא אל נכון את חובת ״הצדק והאהבה״ הכלולים במשפט, בחוק ובמצוה, כי ישתדל להוקיר ולכבד את הבריאות, את הגוף את הרכוש, את השמחה, את השלום ואת הכבוד של כל אלה הנמצאים בקרבתו ובחברתו. כי יוקיר ויכבד את כל יצור נברא. לבל ישחית ולבל יכלה בזדון לבב שום דבר. לבל ישחית כל צומח ולבל יענה כל בעל חי, כאשר יעשו הילדים. למדהו לכבד את גוף עצמו ולהיות בהנאותיו מסתפק כמועט, להיות ענו ומצניע לכת בכל אשר יעשה, בהנאותיו, בפעולותיו, ובדבורו. כי יהי נוח לקבל הוראה ומוסר השכל ויפעל כפי כחו לטובת זולתו. כי ישמח שמחה גדולה בשמחה, אשר יוכל להכין לאחרים, גם לשיש ולהיות שבע רצון וענג על ההצלחה, על המנוחה ועל ההצלה, אשר צלחה לו להביא לאחרים. — חנך אותו באביב ילדותו במעשה, ״העדות והעבודה״, למען ימלא בשמחה ובחפץ לבב את החובות האלה, שהמה יקדשוהו וירוממוהו לה׳, אולם עליך להבינו, כי ימלא את כל אלה ברעיון ובהבנה נאמנה, ברעיון ובבאור הנכון לכל דבר, אשר תגיד לו, וכפי אשר תוכל בינתו שאת אותו. — הרגל אותו בשחר טל ילדותו, כי ישא לבבו אל אל בשמים וישפוך שיחו לה׳ בתפלה וצקון לחש, אבל עליו להבין היטב את דברי תפלתו, עד כי ״התפלה״ תהיה נחשבה אצלו לדבר נחוץ בהשתפכות הנפש, אשר ממנה יקבל לו את הכח, העז ותעצומות, לקיים ולמלאות בנפש חפצה את החובות הקטנים שלו.
אולם הטרם תדע איזה היא התחבולה הנאמנה והיותר בטוחה, שהיא בידך, לפעול למענהו את דרך החנוך הזה, כי תהיה צלחה? התחבולה הזאת, הלא היא הדוגמא והמשל של עצמך! בתמונת חיי ההורים יראה הילד את התמונה של חיי עצמו בעתיד ובנפש חפצה ממנה יראה וכן יעשה, לכן תמונת חיי ההורים דרושה להיות תמונה טהורה וקדושה, תמונת חיי איש ישראל, ומפני זה כל החובות הנזכרים עשה יעשה גם יקים עמך יחד — אף אתה לך לך לפניו בתור מורה דרך, ואם תקים ותמלא אתה כל דבר בכבוד ויקר בשמחה ובאמונת רוח, אז ידעת אל נכון, כי גם בנך ילך אחריך בטח, ממך יראה וכמוך יעשה תמיד — אמנם היו ימים בישראל, אשר על ידי חיי האב והאם, הבן והבת התחזקו והתעודדו להיות כאבותם ולחיות כמוהם, חיים טובים וקדושים, חיי איש ישראל. — לפנים בישראל היתה עת, אשר האב והאם ״ככהנים וכהנות״ עמדו בין ה׳ ובין בניהם — וע״י הלמוד והדוגמא והמשל של עצמם משכו את בניהם, לעלות מעלה מעלה אל ה׳. האמנם חלפה עברה העת הנהדרה הזאת? האם באמת עברה מבלי שוב אלינו עוד?? — והנה יען דבר ברור הוא, כי ע״י המשל והדוגמא של אחרים יתחנך וישתלם הילד, לכן פקח עיניך וראה תמיד על כל אשר יבוא בקרבתו למראה עיניו ולמשמע אזניו. המקום, ששם נמצאה נפש ילד דרוש להיות מקום קדוש, אל יגש ואל יקרב שם, לחלל את קדושת המקום, שום דבר, אשר לא כן, בדבור, בפעולה, במראה ובחזות פנים. — התאמצו בכל כחכם, להסיר ולפנות מקרבת הילד, כל דבר, אשר יוכל להזיק לגופו ולבריאותו, גם להרחיק מחברתו שום דבר, אשר יוכל להכניס ולהביא רעל ומות ברוחו, בנפשו ובחייו, מלה של קלת דעת, פעולה לא טהורה, משל נמבזה וכדומה. האם תוכלו לראות, כי ישאר כל זה בקרבתו מבלי משים? פקחו עיניכם על עצמכם ומעשיכם וביחוד בהיותכם נמצאים בפני בניכם ומעשיכם לנגד עיניהם, כמו כן, שימו לב על חבריהם, על בני ביתכם ואוהבי ביתכם ומכיריכם.