הביטה וראה! הן נגש אליך איש עני ואביון — בעני ההוא הלא ישלח אליך ה׳ את ״בנו״, למען תכלכלהו, תלבישהו, תשמרהו ותחזיק בו עת מטה ידו, ולמען יביא לך האמלל ההוא ברכה יותר גדולה מאשר תוכל אתה לאצול לו ברכה מהונך אשר חננך ה׳, האיש האמלל והנדכה הזה יתן לך יותר מאשר אתה הנך נותן לו — ואם רגש הרחמים והשתתפותך בצערו, או טוב יותר, יען הנך מאזין ומקשיב בקול החובה והמצוה, הקורא במשכיות לבבך, לעזור לו, גם נעתרת לפתוח לו את ידך, לתת לו נדבה או הלואה, אז חלילה לך לתת אזן קשבת גם לקול שני, אשר יקרא אז גם הוא בקרבך, להביא חשבון ולהתבונן אם בהשכל ודעת — לפי דעתך — תעש את מעשך זה, עד כי למשמע הקול ההוא תגמור אמר לקפוץ את ידך, אשר כבר פתחת אותה לאחיך לאביון, לאציל לו ״ברכה״, או בדבר ״ההלואה״ תעלה בלבך אז מחשבה זרה, אולי לא תקבל עוד את הכסף אשר תלוה לאחיך המבקש עזרתך, ובנתנך נדבה לעני, אולי תחסר בזה מהונך ורכושך ואתה תעני ותתרושש בגלל זה — אולם זכר נא, האם שלך הוא את אשר אתך? האם אין לה׳ כל זכות על כל אשר לך? והנה כאשר ה׳ ידרוש ממך דבר מה בעד בנו, האם אז חפץ תחפוץ לקמץ ולקפוץ את ידך?! חלילה לך מעשות כזאת, ודע, כי העני והאביון לא יהיה נעזב מה׳ גם בלעדיך, אף ישועתו קרובה לבוא ורוח והצלה יעמוד לו מה׳ המחזיק בידו, אבל אתה את עונך תשא ביהס אביך קנך, על אשר בהון אביך זה לא עזרת את בנו, גם הרהבת עז בנפשך לנקוב את המלה ״שלי״ על הדבר שהוא באמת קנין ה׳ הנהו, ואשר אמנם הבטיח לתת חלק מקנינו זה גם לזולתך לכל עני ואביון אתך — אמנם חובת הצדקה חובה רמה ונעלה היא במאד מאד, וכפי אשר תחובבך התורה והמצוה, אם כבדה מאד האחריות בעד התוצאות הקשות, אשר תוכלנה לבוא ע״י המאון וקפוץ יד מעשות צדקה וחסד, יען כי עי״ז תוכל לסבב ולהביא גם מות להאמלל — כמו כן עוד לא קרה ולא יקרה, כי איזה איש יעני וירושש מן הצדקה. והבטחת ה׳ נאמרה בפרוש על הצדקה, כי היא לא תהיה לעולם סבה לאיזה צרה ואסון, וכל המרחם על העני ירחם מה׳ — וכמו חפץ תחפוץ אתה כי יאזין וישמע ה׳ לקול תפלתך ויקבל באהבה וברצון את צקון לחשך, כן אזניך דרושות להיות תמיד קשובות אל תחנת העני והאמלל — אף גם זאת, כי בתתך צדקה לעניים, אז נכון בטוח תהיה כי גם אחרים לא ימאנו תת לבניך לנכדיך ולצאצאיך אחריך צדקה וחסד ולא יקפצו ידיהם מהם בעת ענים ודחקם ויעזרום בכל עת שיצטרכו לזה — הן התמורה שולטת היא בנוגע אל העושר והעניות, ולא נוכל לדעת: מי יעני ומי יעשר, גם לא יעבור דור שלם שבטוח הנהו מעניות ומי יודע אם יוצאי חלציך לא יצטרכו לעזר ותמיכה, לכן עשה טוב וחסד וזרעך לא יבקשו לחם, או בעת ענים ומרודם ימצאו גם המה עוזרים בצר להם.
הן אמנם פעולת הצדקה ״לחיים״ והיא דרושה להיות הפעולה היותר נעלה ויקרה שלך, אף בטוח תהיה, כי אם ידיך תעשינה תושיה במעשה הצדקה, לא יבואו עליך עוני ולחץ, צרה וצוקה, רעב ומות.— כמו כן המנהג לחלק צדקה בעד נפשות המתלוננים כבר בצל שדי יש לו רעיון נכון ונאמן, וביחוד, אם אלה שעזבו את החיים היו בחיים חיתם עלי אדמות עושי טוב וחסד, יען אם אתה לעלוי נשמתם ובגלל כבוד זכרונם, הנך מתאמץ לעשות צדקה וחסד, אזי ע״י מעשה הצדקה לחיים, תסבב ותפעל כי גם אחרי מותם, יאריכו לפעול את פעולת הצדקה לחיים, ובמעשך זה הנך מאריך את פעולת צדקתם, אשר נפסקה בעזבם את עולמם, ואתה תביאם למדרגה כזאת, כי גם פה עלי אדמות יישארו בני אל — מות ויהיו צדיקים במיתתם קרואים חיים — גם הדרך המובילה אל העושר, הלא היא גם כן פעולת הצדקה, יען על ידי זה תפעל, כי יחפוץ ה׳ ביותר לבחור בך לסוכן נאמן על שפע מתנותיו בעולמו, בעוד בטוח הנהו בך כי תשמור את תפקידך באמת ואמונה (י״ד רמ״ז).