נחום אבלים. — עליך להתרועע עם האיש, אשר לקח ממנו ה׳ חבר אחד ממשפחתו ע״י המות והראה והוכיח לו בזה, כי אם גם האיש הפרטי מת, אבל הצבור לא ימות לעולם, וע״י ההשתתפות בצערו של החברה, יקל צערו ואבלו של הכואב ומצטער על האיש הנפטר הפרטי.
התחבר עמו והראהו לדעת כי איננו נעזב. נחם אותו והזכירה לפניו את הכתוב בתורתנו הקדושה, למען ידע ויכיר, כי אמנם הכל כאשר לכל הנהו
קנין ה׳ וקנין שאול להאדם מה׳ על עת ידועה, ועלינו לתת תודה לה׳ גם בעד ״הלקיחה״ כמו בעד ״הנתינה״, כי בשתיהן כבד נכבד את התעודות הנעלות אשר שמה עלינו אהבת ה׳ בחכמה רבה אמונתו ולאשרנו. — נחם את האבל ודבר על לבו, כי יפיג את מרירות מכאובו וצערו ע״י מסירות נפשו לאלקים, אבל חלילה לך לאמר להאבל בסגנון כזה: ״מה לך לעשות״! ״הן אי אפשר לשנות עוד״, שזה נקראה כגדוף, וכאלו אם היה אפשר לשנות, אזי היה עושה זאת, רק דבר על לבו, כי יקבל את גזרת השי״ת באהבה, יען כי נחמה שלא כהוגן הנזכרת, היא רק תלונת רפיון הכח על עצם החלישות, אבל לא הכרת חכמת ה׳ הטובה. — עליך לשבת ולדום עד אשר האבל בעצמו יתן לשוחח ולדבר על אדות מכאובו וצערו, ועליך לעזוב אותו, אם תתבונן כי שבתך אתו עליו לטורח ולמשא וחפצו להשאר יחידי בבלי מפריע בכאב אבלו, ולהפיג בעצמו את צערו ע״י השתפכות נפשו (ראה ש״ע ובפרק האחרון ממערכת העדות).