אבל כמו החזקת ״למוד התורה״ נתנה אל העדה, כן מעיקרה נמסרה ההשגחה על היחיד בדבר מלואי התורה גם כן אל הכלל והצבור כי יהיו שופטים ושוטרים בכל עדה. דינים ושומרים יפקחו על דרך החיים של כל איש פרטי ויחרצו את משפטו לפי חוקי התורה, גם בעין רוחם ותבונתם יתאמצו תמיד לתקן תקנות נאמנות בעד מלואי התורה לפי המקום והזמן. אמנם בנוגע אל השופטים והדינים ובענינים הנוגעים למשפטי האזרחים החובה על כל איש ישראל, כפי אשר תצוהו התורה בעצמה, להיות סר למשמעת דת המלכות והמדינה (דינא דמלכותא דינא), בכל זאת הלא בכל הענינים האחרים הנוגעים אל החיים, עליהם לעשות ולקיים את דבר ה׳ ולמלאות חובתם כפי אשר תחובבם התורה, ואם כן דרושים להיות בקהל ועדה אנשי שם כאלה, אשר יורו ויראו לך את דרך התורה והמצוה, ויעוררו ויכוננו את רוחך ולבך, למען תהיה נאמן אל החובה הזאת, ועל הצבור מוטל הוא הדבר לדאוג גם בעד דרך החיים של כל איש פרטי. על העדה לעשות תקנות נכונות ולהשתמש בכל האמצעים הדרושים והמחוכמים שמטרתם ותכליתם להרגיל את האיש היחיד כי יחיה ״חיי צדק ואהבה״ וכפי אשר תורנו התורה, ועל כלם על העדה לכונן מוסדות נאמנים כאלה בעד החיים, שהמה יוציאו לפועל את קיום המצות הנהוגות תמיד כפי התורה, ואשר רק ע״י הכלל והצבור ותקנותיהם יהיו אפשר לקיים אותן, כמו למנות שוחטים, מקוה, בית הכנסת, בית המדרש, וכמו כן בנוגע לעניני האזרחים מה טוב ונכון הוא כי העדה תשתדל ככל האפשר לפשר ולצדד בין המריבים ובתור ראשי בתי אב ומשפחה, לגמור את עניני חבריה בשלום ובמישור, מבלי ידרש כי דברי ריבותם יבואו עד בתי הדין והמשפט!! (ראה א״ח תקכ״ט ד׳, ח״מ קס״ג, י״ד א׳, א״ח נ״ג, כ״ד).