בכל עניני העדה בדברים אשר לא יוכלו לפשר ולהשוות ביניהם אזי יתאספו לאספה כל חברי העדה הנותנים אל קופת הקהל, וכל אחד יקבל עליו לאמר דעתו לשם שמים בלי כל פניה צדדית, והכל בצדק ובמשפט וכפי אשר יורהו שכלו לחוות שמה את דעתו, ועל פי רוב דעות יקום דבר להיות חוק ולא יעבור, ועל כל אחד מהעדה לשמור ולקיים את התקנות אשר החליטה האספה ברוב דעות, גם יוכלו לכוף את המעוט של המתנגדים למלאות אותן ע״י אספות כאלה. המסרב לחוות דעתו אף אחרי הקבלה שקבלו עליהם להגיד לשם שמים, בטלה דעתו, והולכים אחרי רוב דעות של הנשארים (ח״מ קס״ג). בדברים הנוגעים לחובות העדה הידועים והקבועים יוכל גם היחיד, אשר מאפס יכולת מפני מעוט הוגו איננו מן הנותנים, לכוף את העדה למלאות ולקיים אותם, אבל לפי הכלל איש כזה שאיננו נותן ונושא בעול עם הצבור לא יוכל להיות נמנה לראש הנהגת העדה (שם). על דבר איזה מנהג שנפל ספק עליו בעניני העדה רוב דעות הקהלה יחרצו משפטם עליו והעדות של שנים עדים לא נאמר בזה ״תרי כמאה״ רק הרוב הוא העיקר, וכן לא אמרינן בכיוצא בזה ״לא ראינו אינו ראיה״ רק הוי ראיה ודנין בחזקת הישוב וכדומה (ראה ל״ז). לעשות השואה ופשר נאמן בין הנדונים בעניני טענות ותביעות של חברי העדה הפרטיים אם אין בית דין קבוע, אזי כל אחד מהבעלי דינים יברור לו דין אחד והשנים האלה יבררו את השלישי ואלה השלשה יוציאו לאור משפטם ויפשרו ביניהם, אבל אם השנים לא יוכלו להשוות ביניהם אדות הדין השלישי, אז מנהיגי העיר יתנו להם דין שלישי, גם אלה השלשה אם בלתי מלומדים המה לאשורם ישאלו עצה מחכמי העיר יודעי דת ודין (י״ג). פסק דין של שלשת הדינים האלה דרוש להיות בהסכמת שלשתם, גם אוהבים יוכלו להיות נבררים רק ישפטו באמת וצדק (ז׳), כמו כן תוכל העדה לבחור דינים בכל הטענות והתביעות הנוגעות להעדה (ח׳).