כה: חובת המדינה והאזרח — לדרוש שלום מלכות.
ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל יתר זקני הגולה וגו׳. בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו׳. ודרשו את שלום העיר. אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה׳, כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיה כ״ט א׳).
כה דרש ה׳ מעם ישראל, גולי בבל, כי ישבו שמה בתור אזרחים ובתור תושבים ונתינים, כי ידרשו את שלום העיר והמדינה, גם להתפלל בעד שלומה, ואף כי מלך בבל הביא את היהודים ״בחזקה״ אל ארצו ובכל זאת ה׳ דרש מכל אחד מישראל, לראות את שלומו וטובתו רק בשלום המדינה ואשרה, גם לפעול ולעשות ולהתפלל בעד שלום הארץ והמדינה, כמו בעד שלום עצמו — והנה אמנם רק ״שבעים שנה״ היה על ישראל לשבת בארץ גלותו ההיא! אשר אם כן מובן מאליו, כי ביחס החובה הזאת וביתר שאת הן ידרוש ה׳ מכל בני ישראל בעד כל העתים וכל הזמנים, לקיים ולקבל עליהם את החובה והמצוה הזאת, לדרוש את שלום המדינות והארצות, אשר אלה המדינות והארצות הן לא הגלו אתכם בארצם ולא הביאו אתכם אליהן בחזקה, רק אתם בעצמכם באתם לגור או להשתקע שמה, אף ע״ד מושב בני ישראל במדינות ההן בארצות פזוריו בגולה, הלא לא הוגד מראש, כמה זמן ועדן עליהם יהיה לשבת שמה, עד אשר ירחם ה׳ עמו.— ואם כן על אחת כמה וכמה, כי בכל מקום מושב בני ישראל החובה והמצוה על כל אחד מהם, להוקיר ולחבב את האדמה, אשר בה נולד וראה בה לראשונה אור וחיים, לדרוש את שלומה וטובתה כל הימים, ולהביט על מושל הארץ, על בתי הפקידות ודתי המדינה וכל פעולותיה בלב מבין, כי אמנם המה תנאי קיומו עלי חלד, ואשר באמת זה מאות בשנים השתתף ישראל תמיד באשר ואסון המדינה, לכן חוק לישראל הוא עפ״י המצוה הזאת: כי בכל ארץ ומדינה, ששם הוא יושב ישראל בתור אזרח או תושב או עומד תחת החסות (שיטצלינג), כי החובה והמצוה עליו לכבד ולאהוב את המלך, את הנסיך והממשלה, אשר יחסו ויגנו עליו, ולדרוש את שלומם וטובתם בכל כחו ומאדו. ובנוגע אל הארץ והמושל, לקבל ולקיים ולמלאות את כל החובות המוטלים על הנתין ביחס אל מושל הארץ, על התושב בנוגע אל ארץ מושבו ועל האזרח ביחס המדינה שבה ימצא מכון לשבתו.