לכן בעד ישראל נחשבה לחובה מטעם הדת, לא פחות משאר החובות הקדושים השומים עלינו מה׳, כי בכל ארץ וארץ, ששם יגור וישכון ישראל, לא לבד למלאות אל נכון כל חוקי הארץ ודתיה, כי גם בנפש חפצה, בדבור ובמעשה, לפעול ולעשות את הכל וככל אשר תהיה ביכלתו לטובת הארץ ואשרה. בין החובות האלה ימנה ירמיהו בראשונה את ההתנחלות האזרחית, הלא הוא, לבנות להם ולכונן בית, יען כי אף אם במעשה כזה, יכון כל אחד רק לכונן את טובו ונחלתו, בגלל דרשו את טובת עצמו, בכל זאת, באופן התחרות כזאת תלויה היא טובת המדינה, יען רק באחדות בתים רבים הנוסדים בתום ויושר תלוי הוא קיום המדינות — ואל זה ילוה סור למשמעת דתי הארץ ושמירת כל תקנה, אשר אזנו ותקנו המלך או הנסיך ובתי הפקידות במדינה בעד טובת הכלל (דינא דמלכותא), גם להעניק בצדק וביושר ובלב מתנה מרכושך מכחך ותבונתך כל דבר אשר הכלל דורש מהפרט לטובת כלם — וגם להקריב את החיים על מזבח אהבת ארץ מולדת, עת תקרא את בניה להגן עליה, אבל אל החובות האלה החיצוניים דרוש הוא, כי ילוו גם החובות הפנימיים, הלא הוא, להיות נאמן בלב ובנפש אל המלך, אל הארץ והמדינה, להיות נמשך אחריהם באהבה רבה להתכבד בכבוד הארץ, גם להתאמץ בכל אשר תוכל להיטיב ולהועיל, כי התקנות והסדרים הנוסדים במדינה יפרחו וינובו, למען תשיג המדינה על ידם את תכליתה ומטרתה לתכלית ההתאחדות, לכן בכל מקום ובכל עת עליך לפעול ולעשות בעד הקיום והחזקת שלשת העמודים ״האמת״ ״הדין״ ״והשלום״, ולהביא לפועל כל רעיון ומחשבה טובה לטובת הכלל, ואשר לפי המושג הזה את שאמרנו ע״ד חובת העדה בפרק הקודם יתיחס ג״כ בנוגע לחובתך בהיותך ״נתין ואזרח במדינה״.
והחובה והמצווה הזאת היא בלי כל תנאי — מבלי התלות, אם המדינה ההיא תתנהג עמך במדת החסד והרחמים, גם אם תגרע ממך ברב או במעט את הזכות והמשפט שלך, לחשוב אותך לאיש באנשים במדינה ולפתח את חיי האנשים על האדמה שעליה נולדת, גם אז חלילה לך מהתרשל למלא את חובתך — היה צדיק בפני עצמך, תם וישר בגלל שם ״ישראל״ הנקרא עליך. עשה כל זאת בגלל החובה השומה עליך מה׳, להיות נאמן אל הנסיך והארץ, שבה תשב ותגור, ודרוש את שלום העיר והמדינה, בכל אשר אתך ובכל אשר תוכל לעשות לטובת הארץ ולטובתך עליה.