ובראש וראשון המצוה ההיא והאזהרה הזאת מוסבות הנה אל מנהיגי העדה ואנשי הדעת אשר בקרבה, אל כל אחד שהוא נושא התעודה הרוחנית של התורה, יודע תורה ומלומד הנקוב בשפתי חכמים בשם ״תלמיד חכם״ (יען מענוה יכנו חכמינו את עצמם בשם כזה), המה מוזהרים ביותר מטעם המצוה ההיא, לבלי לחלל את שמו הקדוש הנקרא עליהם ואשר אמנם ראוי והגון הוא, כי שם שמים יתקדש על ידיהם; הן ע״י המשל והדוגמא מעצמכם הנכם יכולים גם עליכם החובה, לנטוע את קדושת השם הגדול והנכבד בקרב לבות אחיכם ואחיותיכם, לכן אל תחללו אותו! אל תחללו את שמו, לא לבד על ידי עשית דבר עול בפועל ע״י אי קדושה וחסרון אהבה לזולתכם בפועל, כי גם חלילה לכם בדבר שהוא רק נראה כחלול השם, רק למראית עין, לחלל את שמו בעיני שאר אנשים, יען כי אצלכם לא רק החטא בעצמו חטא הנהו, כי גם מראית עין של החטא גם קרבת החטא לחטא נחשב לכם — יען כי האחרים ישפטו את מעשיכם רק למראה עיניהם; ואם יאמינו כי אנשים כמוכם הנכם מפירי חוה ועוברי עבירה, אזי גם המה יעברו ויעשו חטאים ועונות לעיני אחרים, בעוד מכם יראו וכן יעשו. — הן אמנם איך יוכלו האחרים, לכונן את פניהם ולהטותם אל אור תורה, אם יראו, או יאמינו לראות, כי גם נושאי עמוד אש — דת, כי גם המה לא יראו בה אור וחיים, איך יוכלו האחרים לבחור להם את ״התורה״ להיות להם לקו הישר בעד החיים שלהם, בראותם, או יאמינו לראות, כי גם יודעי התורה בעצמם לא יחזיקו במעוזה והתורה לא תהיה גם להם קו הישר לחיים! איך ילמדו הם לכבד את התורה בקדושה נאמנה בכבוד והדר, בראותם, או בהאמינם לראות, כי התורה בלמודיה בלתי מקודשת בחייהם ובפעולתם, וקדושים לא יהיו על ידה!! — רק מרב וכהן כזה (שפתי כהן ישמרו דעת) שהוא בעצמו מוקיר ומכבד את התורה, רק מפיהו יבקשו תורה, באופן אם הרב ההוא יהיה מלאך ה׳ צבאות, ציר אמונים לשולחיו, להיות קדוש וטהור בהליכות עולמו בעד עצמו ובעד אחרים.