אולם אם ישראל הוא נושא השם של האל הקדוש, ובכל זאת שם ה׳ מתחלל הנהו על ידו, אם בקרב עדת ישראל לא יתאמצו לקדש את קדוש ישראל, אם לא יעריצו את מקדישם זה להיות נחשב להם לגבוה מעל גבוה ומאד נעלה, אזי לא די לך כי רק הקדושה והטהרה של עצמך הפרטי תהיה תכלית קיומך ומציאותך בקרב אחיך, ובלתי מספיק עדנה להציל רק את קדושת חייך הפרטיים מכליון, רק עליך החובה להתאמץ לפעול ולעשות את כל יכלתך, כי גם כלל ישראל יקדישו ויכבדו את שם ה׳. — לכן אל תשקוט ואל תנוח בפעולתך אמונה, עד כי בקרב כל חוג עדת ישראל ה׳ ורצונו הקדוש ישלטו תמיד, ולהסיר כל שמץ דופי למען יהיה עם ישראל מכבד את האל הקדוש בתור עדות וזכיון לדורי דורות — לכן גם איננו די לך כי לא תחלל את שם ה׳ הקדוש, רק עליך לשים כל מעינך לאמת גם את אמר קדשו וחפצו הנעלה, הלא הוא : ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״!. עליך החובה והמצות לקדש את השם ע״י המשל והדוגמא של עצמך בהליכות עולמך, בקרב עדת אחיך, עליך להראות ע״י המשל והדוגמא שלך ובגלוי ובפועל ובמעשה, כי לבן ישראל הנאמן, לבת ישראל הנאמנה, אין כל דבר קדוש ונעלה, גבוה ונשא מהכרת ה׳ ומלוא רצונו הקדוש, ואם נחוץ הוא, הנך מוכן ומזומן גם לחתום בשמחה וברצון טוב את עדותך זאת גם ״בחייך״ עלי אדמות. הנך מראה בעליל, כי יכול תוכל גם להקריב את חייך על מזבח אמונתך בה׳ ודת קדשו. — ואשר בזה תעורר את רוחות אחיך לעשרת כמוך, אם נחוץ הוא לקיים את הכתוב : ״ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך״ בעצם שלימותו, בעוד ע״י ״מותך״ זה תפליא לעשות הרבה יותר מפעולתך אתך ע״י חייך, יען כי במות — קדושים כזה, הנך מניח אחריך משל נאמן ודוגמא מגדל אמונתך בה׳ ודת קדשו, לאות ולמופת בעד דורך ודורות הבאים ולזרעך אחריך, כי כמותך זה תלמד גם לנכדיך, איך להכשיר את נפשם ולהתרומם אל קדושת החיים כזאת — אולם אם בא לידך להקריב את חייך על קדוש השם, במסרך את נפשך בגלל דתך ואמונתך, אל תעשה זאת על מנת שיעשה לך ה׳ ״נס״ להצלתך, רק הפקד את חייך ונשמתך ביד ה׳ הממית ומחיה, שהוא אמנם היודע אל נכון מה הוא יקר ונכבד עבורך ביותר, אם ״מות — קדושים״ בהוה או חייך הנשארים עוד לך לחיות עלי אדמות ״בעתיד״ (ראה תורות פרק ט׳ ספרא אמור).
״ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני ה׳. ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה׳ מקדשכם. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה׳״.