א: תפלה.
כל חיינו אם המה קדושים וטהורים כפי שהם דרושים להיות ע״פ רצון ה׳, הנם נחשבים ״לעבודת אלהים״, עבודת ה׳ בפעולתנו אמונה, למלאות את רצון ה׳ עם כל הקנינים הנתנים לנו בכל עת ובכל שעה — הן אמנם אם נלמוד לאשורן את האמתיות הכלולות במערכת ״התורות״ ונלבב ונחבב את האמתיות האלה ברוחנו ובלבבנו; אם נציג ונעריך לפנינו גם נכונן אותן לעולמי עד בעדנו ובעד אחרים ע״י ״העדות״. אם נקיים את האמתיות האלה בפועל: בהנאה, בדבור ובמעשה, בצדק ובאהבה, כפי אשר יורו לנו ״המשפטים״ ״החוקים״ ״והמצות״, אז עבדי ה׳ אנחנו, ״ועבד ה׳״ הלא הוא השם טוב הגבוה והנשא למאד, אשר האדם בחייו יוכל לקנות אותו ע״י חייו בחלד, אף נוכל לקנות לנו ״שם טוב״ כזה, באופן אם אנו ככל היצורים מסביב לנו, שהמה אמנם עובדים את ה׳ באונס ובהכרח, אם אנחנו ״בחופש ובבחירה״ נכניע ונמסור את עצמנו תחת ״חוק ה׳״ ובכל קנין אשר להמציאות שלנו ובכל עת ובכל שעה מהמציאות שלנו אם נתאמץ לחיות בעבודתו או אז כל חיינו יהפכו להיות ״עבודת אלהים״.
והנה עבודת ה׳ בחיים כזאת תוכל לבוא לידי שלימותה רק ברוח בהיר, בלב מלא רגשות חמים ונעלים ובכח הקדושה של כל עצמותך. — אולם ההתחרות לקנות בהירות הרוח, להשגת חום הלב, הכח והקדושה לכל אלה עם הכנת עצמותך אל עבודת ה׳ כזאת — אף ההתקדשות וההזמנה להיות ״עבד ה׳״ ע״י צאתך מחוג עבודת ה׳ בחיים ולאסוף ולקבץ בפני ה׳ את נדחי כחותיך להתקדשות נאמנה אל עבודת ה׳ כזאת — כל זאת נקראה בשם ״עבודה״ מיוחדה. עבודת ה׳ מיוחדת שהיא ״ההכנה והכשרון״ אל עבודת ה׳ בחיים, לפני הכנסך אל תוכם, אף נחשבה היא לעבודת ה׳ בפני עצמה, יען כי גם היא כפי ערכה עליה היא התרוממות כל עצמותנו הפנימית אל המדרגה שעלינו לעלות ע״פ רצון ה׳, הלא הוא, אל מלוא רצון ה׳ בפנימיות נפשנו.
לכן את ״עבודת ה׳״ הזאת, למען הבדילה מעבודת ה׳ בפועל בחיים נקרא בשם ״העבודה הפנימית״ — ״העבודה שבלב״. — ואת עבודת ה׳ בחיים, בשם ״העבודה בפועל ובמעשה״. אולם ״העבודה שבלב״ היא באמת ההכנה וההזמנה אל העבודה בפועל, גם תשיג את תכליתה רק בעבודת ה׳ בחיים בפועל ובמעשה.